עת"מ 53338-05-20

תקציר

מסקנת פסק הדין היא כי העתירה לדחיית החלטת המשיב היא כדין. העתירה נחשבת כבעלת שיהוי משמעותי ללא כל סיבה מוצדקת, המהווה עילה לדחייתה. יתר על כן, העותרת לא התנהלה כראוי בכך שלא גילתה עובדות רלוונטיות והסתמכה רק על טענות כלליות של "חוסר סבירות" ללא פרטים ספציפיים. בית המשפט מציין כי טענות העותר אינן מצדיקות התערבות בהחלטות המנהליות של הוועדות. חזקת התקינות המינהלית אינה שנויה במחלוקת, והחלטות הרשויות מבוססות על אמות מידה סבירות המחלקות את המשאבים הציבוריים באופן הוגן. בית המשפט מדגיש כי הוא אינו יכול להחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בהחלטות על דיור ציבורי. עוד יצוין, כי טענות העותר בדבר הרכב ועדה בלתי חוקי היו עמומות וחסרות תימוכין. בסופו של דבר, העתירה נדחית מחוסר צדק, אך העותרת פטורה מתשלום הוצאות המשיב בשל מצבה הכלכלי. פסק דין זה ניתן בהיעדר שני הצדדים המעורבים.