ע"פ 7269/21

תקציר

בפסק דין זה של ערכאת הערעור מתייחס השופט ד' מינץ לערעורים על עונשי המאסר שנגזרו על שני משיבים שהיו מעורבים בשוד אלים של קשיש. ערעור המדינה להחמרת העונש נדחה, ואילו ערעורו של המשיב מס' 2 נדחה. בית המשפט מדגיש את עקרון האחידות בגזר הדין, ומדגיש כי עיקרון זה מחייב התחשבות הן בשוויון חיצוני והן בהגינות פנימית בין שותפים. נבחנה החלטת בית המשפט המחוזי, ונקבע כי עונשו החמור של המשיב מס' 2 היה מוצדק בשל חלקו בתכנון השוד ואי הודאתו בשלב מוקדם של ההליך. גם הטענה כי המשיב מס' 2 הפגין פחות אלימות נדחתה, שכן שני המשיבים מילאו תפקיד פעיל במעשה אלים מתוכנן מראש כלפי קורבן פגיע. ערכאת הערעור, שבדרך כלל היססה לשנות גזרי דין אלא אם נפלה טעות משמעותית, מצאה את העונשים הראשונים מקלים מדי. בית המשפט מדגיש את חומרת מעשי השוד המכוונים נגד קשישים ואת הצורך בענישה מרתיעה. תסקיר שירות המבחן מצביע עוד על סיכון גבוה לחזרה לפשע עבור שני המשיבים, ומחזק את הצורך בהחמרת הענישה. בסופו של דבר, בית המשפט מגדיל את עונשו של המשיב מס' 1 ל-40 חודשים ואת עונשו של המשיב מס' 2 ל-60 חודשים, תוך שמירה על הפיצוי המקורי לנפגע. השופט נ' סולברג והשופט י' וילנר הסכימו עם פסק הדין, שניתן על ידי השופט מינץ ביום 7.4.2022.