ע"א 37875-10-15

תקציר

פסק הדין המדובר נובע מסכסוך בין משכירים לשוכרים על דמי שכירות של שתי חנויות שמספרן 512 ו-714. השוכרים טענו כי השיפוץ והניהול של הקניון, בו שכנו החנויות, הסבו להם נזק רב והיעדר הודעה מוקדמת הפר את הסכם השכירות. המשכירים, לעומת זאת, טענו כי השוכרים לא שילמו את דמי השכירות במלואם וביקשו להפחית את דמי השכירות ודמי הניהול. בית המשפט קמא פסק לטובת השוכרים, הפחית את דמי השכירות ודמי הניהול במחצית מיוני 2012 עד יוני 2013 וביטל את חובת השוכרים בתשלום פיצויים מוסכמים. יתר על כן, בית המשפט לא פסק למשכירים דמי שכירות עבור התקופה שלאחר הפינוי, שכן המשכירים לא סיפקו ראיות מספיקות לשוכרים חלופיים ולסכומי שכירות. פסק הדין, לעומת זאת, מצדד חלקית בבעלי הדירות. באשר לחיוב בגין הפרשי הצמדה וריבית, בית המשפט מקבל את הערעור וקובע כי יש להוסיף לסכום שנקבע בפסק הדין הפרשי הצמדה וריבית מיולי 2013 ועד למועד התשלום בפועל. לגבי חנות 512, בית המשפט מסכים עם המשכירים כי דמי השכירות ודמי הניהול ייקבעו על מלוא הסכום מיוני 2012 עד יוני 2013. בית המשפט מנמק החלטה זו בכך שההפחתה בדמי השכירות לחנות זו, כפי שקבע בית משפט קמא, לא הייתה מוצדקת, והשוכרים לא הביאו ראיות משכנעות לירידה בהכנסות של חנות ספציפית זו. פסק הדין דוחה גם את ערעור הדיירים במספר נושאים. בכלל זה, הסנקציה שהוטלה על השוכרים בגין אי תשלום הסכם הפשרה, אי הפחתת דמי השכירות בגין שבעת הימים הראשונים של חודש יולי 2013 בגין חנות 512 והבקשה להגשת ראיות נוספות. הראיה הנוספת, בהיותה חשבוניות שהוצאו לשוכר, יכולה וצריכה הייתה להיות מוגשת במהלך ההליך בבית משפט קמא. לכן, בית המשפט מחליט שלא לפתוח מחדש את התיק לראיות חדשות. לבסוף נדרשים השוכרים לשלם הוצאות דיירים בסך 20,000 שקל, כאשר המזכירות מונחית להעביר את הפיקדונות אל הצדדים ומהם. ההחלטה, המקבלת חלקית את ערעור המשכירים ודוחה את ערעור השוכרים, תוגש לבאי כוח הצדדים.