עת"מ 48985-06-13

תקציר

המחלוקת בין העותרים לעירייה נסובה סביב הסיווג הראוי של נכסי העותרים, המשמשים כאורוות סוסים, לצורך הטלת ארנונה. צו הארנונה של העירייה, הקובע סוגי נכסים שונים ושיעורי מס מקבילים, נעדר קטגוריה המתארת כראוי את יציבותם של העותרים. ועדת הערר קבעה כי האורווה היא "מחסן לכל שימוש", אך בית המשפט חולק על כך, וקובע כי הטיפול והדיור בסוסים חורגים מעבר לאחסון גרידא. בית המשפט בוחן את המסגרת הנורמטיבית המסדירה את הארנונה ומגיע למסקנה כי חוק ההסדרים מחייב סיווג נכס על פי מאפייניו, לרבות השימוש בו. עוד יצוין, כי הכללת "סעיף סל" בצו הארנונה, שנועד לתפוס נכסים שאינם מתאימים לקטגוריה מסוימת, אינה חוקית שכן היא אינה מתחשבת בשימוש בנכס. מאחר שאין סיווג מתאים לאורווה בצו הארנונה, מצדד בית המשפט בטענת העותרים כי יש לפטור אותם מתשלום ארנונה על הנכס. השופטת מדגישה כי אי קביעת מסגרת נורמטיבית כוללת למיסוי אינה יכולה להתקיים כנגד בעלי הנכסים. יתרה מכך, השופט מציין כי העירייה הייתה מודעת לקיומה של האורווה אך לא תיקנה את צו הארנונה בהתאם. לסיכום, בית המשפט מבטל את דרישת הארנונה שהוגשה לעותרים ומורה לעירייה לשאת בשכר טרחת עורכי הדין של העותרים. פסק דין זה, מבהיר בית המשפט, חל דווקא על המקרה הנוכחי, ואי-חוקיותו של סעיף הסל מוגבלת להחלטה זו.