ע"פ 6245/22

תקציר

ערכאת הערעור, במקרה זה, החליטה להתערב בעונש שהטיל בית המשפט המחוזי בשל הקלתו בחומרת מעשיו של המשיב. החלטה זו חורגת מהנוהג הרגיל שבו בתי משפט לערעורים כמעט ולא מתערבים, אלא אם כן יש סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הסטנדרטית או טעות בולטת. המשיב תכנן וביצע בקפדנות ניסיון הצתה ממניעים לאומניים-אידיאולוגיים, תוך סיווג המעשה כטרור לפי חוק המאבק בטרור. חוק זה קובע כי העונשים על מעשי טרור יוכפלו, כאשר העונשים הפוטנציאליים יגיעו עד 25 שנות מאסר, דבר המשקף כוונת המחוקק להחמיר את הענישה. גזר דינו הראשוני של בית המשפט המחוזי לא הביא בחשבון הן את חומרת המעשים והן את ההרתעה הנדרשת למניעת עבירות עתידיות. על אף שהמשיב היה קטין באותה עת, התנהגותו העבריינית וחוסר המענה ההולם לאפשרויות השיקום הצדיקו עוד יותר החמרת עונשו. לפיכך, הגדילה ערכאת הערעור את עונש המאסר של המשיב ל-20 חודשים, ובכך התיישרה יותר עם מדיניות הענישה המחמירה המיועדת בעבירות מסוג זה. יתר רכיבי עונשו נותרו ללא שינוי, ואישרו את פסק דינו של בית המשפט כך שישקף במידה מספקת את חומרת מעשיו ואת הצורך בהרתעה רבה יותר.