דב"ע לז/59 - 0

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה האם אוטם שריר הלב ממנו סבל מבוטח צריך להיות מסווג כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. בית הדין האזורי פסק תחילה לטובת המבוטח והכיר באירוע כתאונת עבודה. עם זאת, בערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי מצא בית הדין כי ההחלטה המקורית לא הצליחה לבסס קשר סיבתי ברור בין תנאי העבודה הקשים של המבוטח לבין האוטם. המומחה הרפואי קבע כי האוטם החל ביום 28.7.1972 עקב טרשת עורקים קיימת, וסיווג את המבוטח כסיכון אישי. עם זאת, המבוטח חווה לחץ ועומס עבודה מוגברים לפני האירוע, מה שעלול לתרום לאוטם. למרות התנאים הקשים, לא היה אירוע ברור הקשור לעבודה ב -28 ביולי 1972, שיכול היה לקשר ישירות את עומס העבודה לאוטם. טענות המבוטח כי עומס העבודה הכבד בשבועיים האחרונים היווה גורם נעדר ראיות מספיקות לקיום הדרישה החוקית להוכחת קשר סיבתי לאוטם. לפיכך, ערעור המוסד לביטוח לאומי התקבל, שכן הראיות לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש כדי לסווג את האוטם כתאונת עבודה.