ע"פ 1623/08

תקציר

הערעור הנדון נדחה, כאשר תקדים ברור בפסיקה תומך בקביעה כי חשיפה מוקדמת של שופט להרשעותיו הקודמות של נאשם או לתיקים שלו אינה מהווה עילה לפסילה מטבעה. פסק הדין מדגיש כי פסילה מוצדקת רק אם קיימות ראיות אובייקטיביות לפגיעה ביכולת לפסוק בתיק ללא משוא פנים, דבר שלא הוכח כאן. תפיסתו האישית של המערער בדבר אי-צדק או חששותיו למראית עין של צדק, אף מחוזקים בהסכמת המדינה, אינם מספיקים כדי לפסול שופט. המקרה שלפנינו אינו מציג את הנסיבות הנדירות הנדרשות לפסילה, למרות שהרשעתו הקודמת של המערער רלוונטית להליך הנוכחי. ההנחה היא כי בית המשפט, כגורם מקצועי, מסוגל לשמור על משוא פנים למרות ידיעתו על הרשעות העבר, מה גם שההרשעה הקודמת הושגה באמצעות הודאתו של המערער עצמו, ולכן היא מחייבת רק אישור של הסדר טיעון ולא הליך משפטי של הערכה. זאת ועוד, מודעותו של בית המשפט הספציפי לעבירה הקודמת שבגינה נכלא המערער אינה מעידה אוטומטית על איום במשוא פנים ללא ראיות ממשיות. בית המשפט הדגיש את חובתו לפסוק בהיעדר עילת פסילה, תוך התנגדות להסתלקות מטעמי נוחות או תפיסות חיצוניות. גם טענת המערער כי גישה שלילית של בית המשפט, הנובעת מהערות קודמות בגזר הדין, מחייבת פסילה, נדחתה. אמירות שיפוטיות מהוות בסיס לפסילה רק במקרים נדירים וחמורים שבהם יש במשוא פנים כדי לסכל התנהלות אובייקטיבית במשפט, דבר שלא הוכח במקרה זה. לפיכך, הערעור נדחה מאחר שלא קמו עילות מספיקות לפסילת הרשות השופטת.