ע"א 7807-11-13

תקציר

השופט חגי ברנר החליט לדחות את הערעור בשל היעדר הסכם בכתב בין המערערת לבין המבטחת, כנדרש בסעיפים 30 ו-41 לחוק הפיקוח. מטרתם של סעיפים אלה היא להגן על כספי המבוטחים ולהבטיח את הגעתם לחברת הביטוח, והיעדר הסכם כתוב אינו מבטל את תוקף החוזה או אומר שלא סוכמו תנאים מסחריים. יתר על כן, העדר הסכם בכתב אינו מיטיב עם המערערת; במקום זאת, הנטל עליהם להוכיח אחרת. בית המשפט בחן את המכתב מדצמבר ומצא כי הוא משקף את התנאים המסחריים שסוכמו, והתנהלות שני הצדדים אישרה זאת. גם פרשנות המכתב נמצאה סבירה והגיונית. עוד מצא בית המשפט כי טענת המערער בדבר היעלמות תיק הסוכן אינה נתמכת, שכן היעדר התיעוד הוא מחדל משותף ואינו מיטיב עם מי מהצדדים. בנוסף, טענת המערערים כי הם פטורים מהתחייבויותיהם בשל פטור בן זוגם נמצאה מופרכת, שכן היא נוגעת להסכם ולפעילות אחרת. השופטת הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם לא הוכחו טענות המערערת בדבר ביטולי פוליסות והפרת חובה. בית המשפט פסק לטובת המשיבים גם בעניין ניכוי 55,000 ₪ מדמי הביטוח של המערערת, ומאחר שנמצא כי המערערת חייבת כספים למשיבים, לא היה צורך לדון בבקשה להטיל אחריות אישית על האחרונים. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם למשיבים הוצאות ערעור, בסך 35,400 ₪, ועל המזכירות להשיב את פיקדון המערערת למשיבים.