ת"א 35403-06-13

תקציר

במחלוקת זו, בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופט דניאל קירס) דן בתביעתה של התובעת, גב' שרית טישלר, כנגד הנתבעים, מר יוסי חטיאל וחברת "ח.י. היען בע"מ" שבבעלותו, בגין ליקויי בנייה בבית מגוריה. **תחולת חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973:** הסוגיה המרכזית הראשונה שנדונה היא האם חוק המכר (דירות) חל על יחסי הצדדים. בית המשפט קבע כי **חוק המכר (דירות) אינו חל** במקרה זה. הנימוק העיקרי לכך הוא שהחוק חל על "מכירה" של דירה, הכוללת מצבים שבהם המוכר בונה את הדירה על קרקע שבבעלותו או בונה על קרקע של צד שלישי (שאינו רוכש הדירה). במקרה הנדון, התובעת הייתה בעלת זכויות במגרש עליו נבנה הבית, והיא זו שסיפקה את הקרקע. גם אם הנתבע היה שותף בזכויות בלתי מסוימות במגרש, לא הייתה כל העברת זכויות במקרקעין מהנתבע לתובעת במסגרת העסקה, כנדרש לצורך הגדרת "מכירה" בחוק. בית המשפט הדגיש כי ההגדרה של "מוכר" בחוק מתייחסת למי שמוכר דירה שבנה או עתיד לבנות על קרקע שלו או של זולתו, כאשר הכוונה ב"זולתו" היא לקרקע של צד שלישי, ולא לקרקע של מזמין הדירה. **היקף מעורבות הנתבעים בבניית הבית:** נקודה משמעותית נוספת שנדונה היא היקף מעורבותם של הנתבעים בבניית הבית. בית המשפט קבע כי **הוכח ברמת הנטייה של מאזן ההסתברויות כי הנתבע, ובעיקר באמצעות החברה שבבעלותו, שימש כקבלן הראשי בבניית ביתה של התובעת**. קביעה זו נסמכה על מספר ראיות: * **הודאות בעל דין:** הנתבעים הודו בכתב ההגנה כי הנתבע סיפק שירותי בנייה לתובעת, וכי הנתבעת הייתה אחד הספקים שעבדו בבניית הבית. * **סותרות בגרסאות הנתבעים:** גרסת הנתבעים השתנתה לאורך ההליך. בכתב ההגנה הודו בשירותי בנייה, אך בחקירה הנגדית טען הנתבע כי החברה סיפקה מימון ביניים בלבד. בית המשפט דחה גרסה זו, בין היתר משום שלא הוצגה כל אסמכתא לתשלומים שביצעה החברה כמימון. * **חשבוניות:** הוצגו חשבוניות של הנתבעת המצביעות על עבודות בניה בתחומים שונים. * **הסכם הבסיס:** הסכם שיתוף ראשוני (שנערך עוד בטרם החל שינוי המגרשים) קבע כי הנתבע יהיה אחראי על תהליך הבנייה הכולל, עמידה בתקציב ובלוחות זמנים, גם אם לא ביצע את הבניה בעצמו. * **השתק פלוגתא:** בית המשפט קבע כי קיים השתק פלוגתא מכוח פסק דין קודם, אשר השתיק את התובעת מלטעון שהסכם הבסיס לא היווה בסיס להתקשרות. עם זאת, נקבע כי השתק זה אינו מונע מהתובעת לטעון כי הנתבעים בנו את ביתה בתמורה, מכיוון שהסכם הבסיס לא קבע מי יהיו הקבלנים הספציפיים. * **טענות הנתבע בהליכים קודמים:** נטענו טענות סותרות מצד הנתבע בהליכים משפטיים קודמים, לפיהן התובעת הייתה צריכה לשלם לו עבור עבודת יד ושדרוגים בבניית הבית. **ליקויי הבנייה:** בית המשפט התבסס על חוות דעת של מהנדס ושמאי מקרקעין שמונה כמומחה מטעם בית המשפט. נקבע כי עלות תיקון הליקויים שאושרו עומדת על **27,550 ₪ (לפני מע"מ)**. * **בידוד טרמי:** בית המשפט **דחה** את טענות התובעת בנוגע לבידוד טרמי. נקבע כי התקן המחייב בידוד טרמי לא היה בתוקף בעת בניית הבית (שנת 2010), בעוד שהמומחה התייחס לתקן שפורסם ב-2011. * **איטום ביטומני:** בית המשפט **דחה** את טענות התובעת לגבי העדר איטום ביטומני. הנטל להוכיח העדר איטום חל על התובעת, והיא לא הביאה ראיות מספקות לכך, למרות שידעה שהמומחה לא חפר לבדיקה. הערות המומחה על בסיס תמונות שלא הוגשו, וכן תיקונים שבוצעו לכאורה על ידי צד שלישי (שלא הובא לעדות), לא הספיקו להוכחה. * **ליקויי רטיבות:** בית המשפט **הפחית** חלק מעלות תיקון ליקויי הרטיבות מחוות הדעת, כאשר המומחה עצמו לא ראה את הרטיבות אלא הסתמך על תמונות שלא הוגשו כראיה. **מניעת אפשרות לתקן ליקויים:** בית המשפט קבע כי התובעת **לא סיכלה באופן מלא** את האפשרות של הנתבעים או בעלי מקצוע מטעמם לתקן ליקויים. אמנם התובעת התנתה את הגעת הנתבע לבית בביצוע תיקונים מסוימים, אך בית המשפט פסק כי סעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974, מחייב מתן הזדמנות נאותה לקבלן לתקן פגמים. עם זאת, לאור פסיקה מנחה, אי-מתן הזדמנות לתקן אינו שולל באופן גורף את תרופות המזמין, ובמיוחד כאשר הקבלן נחסך הוצאות. לאור מכלול הנסיבות, ובפרט ריבוי ההליכים בין הצדדים, לא הותר לנתבעים לבצע את התיקון. **עוגמת נפש:** בית המשפט **דחה** את בקשת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש, מאחר שלא נתבע סעד זה בכתב התביעה המתוקן, וכן בשל היקף הנזק שהוכח, שהיה נמוך בהרבה מסכום התביעה. **היבטים משפטיים נוספים:** * **השתק פלוגתא:** בית המשפט יישם את דוקטרינת ההשתק פלוגתא, הקובעת כי פלוגתא שהוכרעה במפורש או מכללא בהליך משפטי קודם בין אותם צדדים (או חליפיהם), לא תתברר שוב בהליך מאוחר יותר. * **הודאות בעל דין:** בית המשפט נתן משקל רב להודאות הנתבעים בכתב ההגנה, גם כאשר ניסו לחזור בהם מאוחר יותר. * **נטל הוכחה:** בית המשפט עמד על נטל ההוכחה המוטל על כל צד, ובפרט על התובעת להוכיח את ליקויי הבנייה ואת הנזק. **תוצאה סופית:** בית המשפט חייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של **27,550 ₪ בתוספת מע"מ**, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, הנתבעים חויבו בסכומים נוספים בגין אגרות, הוצאות חוות דעת ושכר טרחת עורך דין.