ה"ת 69747-04-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, כנדרש: **ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית משפט השלום באשדוד בתיק מדינת ישראל נ' עודה** **מבוא:** ההחלטה הנדונה עוסקת בבקשת המשיב (נאשם) לעיון חוזר בהחלטה קודמת על עיכוב יציאתו מהארץ, ובקשה דחופה לאפשר לו יציאה לחו"ל לחופשה עם בנו. ההחלטה מספקת דיון מעמיק במסגרת הנורמטיבית להטלת צו עיכוב יציאה מהארץ, בוחנת את נסיבות המקרה הקונקרטי, ודנה בשיקולים השונים הניצבים בפני בית המשפט בעת איזון בין זכויות הנאשם לבין האינטרס הציבורי. **כתב האישום ונסיבות המקרה:** הנאשם, מנהל ומפעיל של חברה, מואשם בעבירות חמורות בתחום מס ערך מוסף, לרבות ניכוי מס תשומות מבלי שיש בידיו מסמכים, מסירת ידיעות כוזבות, ניהול פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מע"מ, ושימוש במרמה ותחבולות. כתב האישום המתוקן מייחס לו 73 עבירות בסך כולל של כ-16.4 מיליון ש"ח, שהמע"מ בגינן עומד על כ-2.4 מיליון ש"ח. **הליכים קודמים וגילגולי ההחלטות:** * **8.12.24:** הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הנאשם במעמד צד אחד, על בסיס ידיעה מודיעינית. * **1.1.25:** בקשת הנאשם לביטול הצו נדחתה, ונקבע כי הצו יישאר על כנו. * **ערעור לבית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי אישר את צו עיכוב היציאה, אך קבע כי בקשות ספציפיות ליציאה ידון בית המשפט לגופן. * **9.3.25:** בקשת הנאשם ליציאה דחופה נדונה, והמאשימה התבקשה לבסס את בקשתה לעיכוב יציאה עד תום ההליכים לאחר דיון בראיות לכאורה ובעילת מעצר. * **הסכמה על עסקת טיעון:** בשלב מאוחר יותר, הצדדים הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וכן על עסקת טיעון, לפיה לאחר הודאה בכתב האישום, בית המשפט יקבע תנאים לשחרור הנאשם לחו"ל. * **כישלון עסקת הטיעון:** עקב חילופי סניגורים, עסקת הטיעון לא יצאה לפועל, וההליך המשפטי ממשיך. צו עיכוב היציאה הוארך עד 30.11.25. * **הבקשה הנוכחית:** הנאשם, באמצעות סניגורית חדשה, מבקש עיון חוזר בצו עיכוב היציאה או אישור יציאה לחופשה קצרה. **המסגרת הנורמטיבית להטלת צו עיכוב יציאה מהארץ:** ההחלטה מפרטת את שני המסלולים העיקריים להטלת צו עיכוב יציאה מהארץ, בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996: 1. **סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים:** במסלול זה, בית המשפט רשאי להורות על שחרור נאשם בערובה ובתנאים מגבילים, כאשר תנאי השחרור יכול לכלול צו עיכוב יציאה מהארץ. מסלול זה רלוונטי כאשר מתקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. 2. **סעיף 44(ב) לחוק המעצרים:** מסלול זה רלוונטי כאשר בית המשפט אינו מוסמך להורות על מעצר, אך נאשם או נידון שהוגש נגדו ערעור, נדרש לתת ערובה להבטחת התייצבותו למשפט. במקרה כזה, ניתן להטיל תנאי שחרור, שעשוי לכלול צו עיכוב יציאה. **הוראות סעיף 48(ב) לחוק המעצרים:** סעיף זה קובע תנאים מצטברים להטלת איסור יציאה מן הארץ: * **קיום אפשרות סבירה שהמשוחרר לא יתייצב:** ישנו יסוד סביר לחשש שהנאשם לא יתייצב לחקירה, לדיון או לנשיאת עונשו. * **אי-יכולת להבטיח התייצבות בערובה או בתנאי שחרור מתאימים:** לא ניתן להבטיח את התייצבותו באמצעים פחות פוגעניים. **החידוש והפסיקה בנוגע לסעיף 48(ב):** ההחלטה מדגישה את הדינמיקה הפסיקתית בנוגע לתחולת סעיף 48(ב) מול סעיף 21 לחוק. נקבע כי מכוח סמכות המעצר לפי סעיף 21, בית המשפט רשאי להורות על עיכוב יציאה מהארץ גם על פי עילות שאינן מנויות בסעיף 48(ב) (כפי שנפסק בבש"פ 952/00 דרור חוטר ישי). זאת, מכיוון שהוראות סעיף 48(ב) מיועדות בעיקר למקרים בהם אין סמכות מעצר כלפי הנאשם (כמו במקרה של שחרור לפי סעיף 44(ב)), ובהם ישנה חשיבות יתרה לזכות החוקתית ליציאה מהארץ. **הפסיקה הרלוונטית:** * **בש"פ 1986/94 מדינת ישראל נ' אלברט (בבר) בן דוד עמר ("עניין עמר"):** פסק דין מרכזי זה קובע כי המבחן להטלת צו עיכוב יציאה הוא קיומה של "אפשרות סבירה" שיציאת הנאשם מהארץ תסכל את ההליך הפלילי. בית המשפט קבע כי המאשימה אינה נדרשת להביא ראיות ספציפיות לחשש לשיבוש הליכים או הימלטות, וניתן להסיק זאת ממכלול נסיבות העניין, לרבות מהות העבירה וחומרתה. ההחלטה מיישמת את העיקרון כי אף שהחוק תוקן בשנת 1997 לאמץ את מבחן "האפשרות הסבירה", היישום בפועל נותר כפי שנקבע בעניין עמר. * **בש"פ 5907/23 מדינת ישראל נ' מנשה מור:** ההחלטה מתייחסת לפסק דין זה, ומבחינה בינו לבין המקרה הנוכחי. בעניין מור, התנאים הושתו מכוח בקשה לשחרור בערובה (סעיף 44(ב)), בניגוד למקרה הנוכחי בו ייתכן שהתנאי הושתו במסגרת סעיף 21. * **בש"פ 9354/09 גלמור נ' מדינת ישראל ("עניין גלמור"):** פסק דין זה מפרט את השיקולים שיש לשקול בקביעת תנאי ערובה להבטחת התייצבות, לרבות מהות העבירה, מידע בידי התביעה, עבר פלילי, מצב כלכלי ויכולת לעמוד בתנאים. **דיון משפטי והאיזון השיפוטי:** ההחלטה מבצעת איזון בין טענות ההגנה לבין עמדת המאשימה, תוך התייחסות למספר שיקולים מרכזיים: 1. **ידיעה מודיעינית לעומת ראיות ממשיות:** ההחלטה מכירה בכך שקשה להסתמך רק על מידע מודיעיני, וכי הסתמכות זו צריכה להיות מוגבלת בזמן. עם זאת, היא קובעת כי בענייננו, הידיעה המודיעינית הגיעה כשנה לאחר הגשת כתב האישום, חיזקה חשש קיים, וכללה נתונים נוספים. בית המשפט הדגיש כי מידת ההסתמכות על ידיעה מודיעינית תלויה גם בחומרת הפגיעה בחירות הנאשם. מכיוון שהנאשם משוחרר ללא תנאים למעט עיכוב היציאה, הפגיעה נחשבת למצומצמת יותר מאשר במעצר ממשי. 2. **עילת מעצר מול חומרת העבירות:** בית המשפט מציין כי בעוד שאין חשש למסוכנות פיזית (בניגוד לעבירות סמים, מין או אלימות), מדובר בעבירות כלכליות חמורות, כשכל עבירה נושאת בחובה עונש של עד 5 שנות מאסר, והנאשם מואשם ב-73 עבירות כאלו. הדבר מחזק את החשש להימלטות מאימת הדין או שיבוש הליכי משפט. 3. **טענות ההגנה לגבי מקור הידיעה:** ההגנה העלתה טענות לגבי זהות המודיע, ומקרה של סכסוך עסקי וקנאה כמניע למסירת המידע, וכן טענות כנגד קצין המודיעין הנמצאות בבדיקה. בית המשפט התייחס לטענות אלו, אך קבע כי גם אם מקור הידיעה ידוע להגנה, אין לכך בהכרח השפעה מכרעת, במיוחד לאור ההסכמה בשלב מסוים על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. 4. **מאפייני המשיב והאיזון:** * **טבע הבקשה:** היציאה לחו"ל מבוקשת לחופשה עם בנו, ואינה הכרחית. * **התנהלות הנאשם:** הנאשם התייצב לכל הדיונים, אך החליף סניגורים ועיכב את ההליך. * **משך עיכוב היציאה:** כ-11 חודשים, שנחשב לפרק זמן סביר, וההליך מתנהל בקצב ראוי. * **נזקים:** הנאשם לא הצביע על נזקים מיוחדים שייגרמו לו עקב אי-יציאה. * **חשש להימלטות:** למשיב נכסים בחו"ל ואמצעים כלכליים לשהות ארוכה, מה שמחזק את החשש להימלטות. עם זאת, נלקח בחשבון שיש לו משפחה ענפה בארץ. 5. **חידוש משפטי:** ההחלטה מצביעה על כך שהטלת תנאים מגבילים, כגון צו עיכוב יציאה, אפשרית גם בשלב מאוחר של ההליך, ככל שמתקיימת עילת מעצר חדשה או שהתחזקה עילת מעצר קיימת. **סוף דבר והחלטה:** בית המשפט מורה על **הארכת צו עיכוב היציאה מהארץ למשך 4 חודשים נוספים**, החל מיום 30.11.25. נקבע כי ככל שהמשפט לא יסתיים עד למועד זה, רשאי הנאשם להגיש בקשה לעיון חוזר. **סיכום נקודות מרכזיות וחידושים:** * **גמישות בהטלת תנאים מגבילים:** ההחלטה מדגישה את היכולת של בית המשפט להטיל או להאריך צווי עיכוב יציאה גם בשלבים מאוחרים של ההליך, כאשר מתגלה עילת מעצר או מתחזק חשש להימלטות. * **פרשנות סעיף 48(ב) לחוק המעצרים:** ההחלטה מבהירה את האבחנה בין החלת סעיף 48(ב) על מקרים של שחרור בערובה לפי סעיף 44(ב) לבין מקרים של הטלת תנאים במסגרת סמכות מעצר רחבה יותר לפי סעיף 21. * **משקל ראיות מודיעיניות:** בית המשפט מכיר בכך שהסתמכות על ידיעות מודיעיניות צריכה להיות מוגבלת, אך במקרים מסוימים, כאשר היא מחזקת חשש קיים ואינה כרוכה בפגיעה חמורה בחירות (כמו במעצר ממשי), היא יכולה להוות בסיס להמשך הצו. * **איזון בין זכויות:** ההחלטה מהווה דוגמה לאופן בו בית המשפט מקיים איזון בין זכותו היסודית של הנאשם ליציאה מהארץ לבין הצורך להבטיח את התייצבותו להליך הפלילי, את שלמות ההליך השיפוטי, ואת מניעת שיבוש הליכי משפט או הימלטות מאימת הדין, במיוחד בעבירות כלכליות חמורות. * **הבחנה בין סוגי עבירות:** ההחלטה מבחינה בין עבירות כלכליות לבין עבירות מסוכנות פיזית, וקובעת כי בעבירות כלכליות, ניתן ללמוד על חשש להימלטות או שיבוש הליכים גם ללא הוכחת מסוכנות פיזית. * **דגש על נסיבות המקרה:** כל החלטה בנוגע לצווי עיכוב יציאה תלויה בנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה, לרבות מהות העבירות, התנהלות הנאשם, חומרת הפגיעה הצפויה, והאינטרסים המתנגשים.