בד"מ 103/23

תקציר

בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע פה אחד עורך דין, לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, בגין התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, לאחר שפנה לשירותי הרווחה בנוגע ללקוחתו ללא ידיעתה. נמצא כי עורך הדין פעל בתום לב, מתוך דאגה לשלום מרשו, והלקוח העניק לו ייפוי כוח. עם זאת, בית המשפט החליט שלא לאשר את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בנוגע לעונש, בשל אופיו הקיצוני, ובמקום זאת הטיל עונש מופחת. רוב בית המשפט החליט לגזור על עורך הדין אזהרה וקנס קטן, בעוד המיעוט בעד אי ענישה. פסק הדין פירט את השיקולים בעד ונגד קבלת הסדר הטיעון. לטובת הסדר הטיעון נטען כי הוא משרת את האינטרס הציבורי בכך שהוא מעודד הסדרים, והיו קשיים ראייתיים בתיק. מנגד, הודגש כי על בית המשפט מוטלת האחריות לבחון היטב הסדרי טיעון, והעונש שביקש המתלונן לא היה מוצדק דיו או נתמך בפסיקה הרלוונטית. בסופו של דבר הטיל בית המשפט עונש מופחת ממה שהסכימו הצדדים, וקבע כי עונש מאסר על תנאי אינו הולם במקרה זה ובמקום זאת הטיל אזהרה וקנסות מופחתים. ההחלטה לקחה בחשבון את תום ליבו של עורך הדין, את הנזק המינימלי שנגרם, את היעדר עברו המשמעתי ואת הודאתו בתלונה המתוקנת, תוך התחשבות גם באופי העבירה ובצורך להעביר מסר לציבור בדבר ההתנהגות המצופה מעורכי דין.