ת"א 30919-11-13

תקציר

פסק הדין דן בשתי סוגיות עיקריות. ראשית, מהות זכויותיה של חברה הנקראת הנוטעת בחלקת קרקע, והאם יש להעביר זכויות אלה לחברה בשם מת"ד שרכשה את נכסיו של הנוטע. שנית, משמעותו של פסק דין קודם משנת 2001 בדבר זכויות הנוטע בקרקע. בית המשפט פוסק לטובת הנתבעים, וקובע כי פסק הדין משנת 2001 תקף ומחייב, וכי הוא מסדיר את עניין הזכויות במקרקעין. פסק הדין קובע כי זכויותיו של הנוטע במקרקעין בטלות, ולכן לא ניתן להעבירן למטד. עוד צוין בפסק הדין כי מתד התקשרה בעסקה בידיעה מלאה כי היא עלולה שלא להניב תוצאות, ועל כן כל סיכון, ידוע או בלתי ידוע, הינו באחריותה הבלעדית של מתד. פסק הדין דן בהתנהלותה של רשות מקרקעי ישראל במהלך המו"מ לפשרה עם מת"ד בעקבות הגשת התביעה. בית המשפט מוצא כי מינהל מקרקעי ישראל התנהלה בחוסר תום לב כאשר נסוגה מדיוני הפשרה, אך קובע כי בקשתה של מתד לפיצויי קיום, או לאכיפה של מתווה הסדר לכאורה בעין, אינה מוצדקת. במקום זאת, בית המשפט פוסק למט"ד פיצויי הסתמכות בסך מיליון שקל מרמ"י, בגין הוצאות שנגרמו במהלך המשא ומתן לגישור ולפשרה. יתר הנתבעים (מפרק חברת המטעים, יו"ר המועצה הארצית למקרקעין ולבנייה וקריית צאנז, שבנתה על הקרקע המדוברת) פוסקים כל אחד סכומים משתנים בהוצאות.