בש"פ 3982/09

תקציר

הכרעת הדין הנדונה היא דחיית בקשת המבקש להאריך את המועד לערעור על הפעלת מאסר על תנאי. המבקש טען כי עומדת לו זכות ערעור לפי סעיף 60 לחוק העונשין, אך השופט קבע כי אין משמעותו של סעיף זה זכות ערעור, אלא זכות גישה לערכאה גבוהה יותר. לדברי השופט, הכוונה העומדת מאחורי סעיף 60 היא להבטיח שניתן יהיה לערער על החלטות על מאסר על תנאי, אך יש לעשות זאת באמצעות בקשות רשות ערעור, שהיא הגישה הכללית הננקטת בשיטת המשפט הישראלית. השופט הדגיש כי בית הדין שלערעור, בבואו להורות על הפעלת המאסר על תנאי, עומד במעמדה של הערכאה הפרוצדורלית, ולפיכך המבקש אינו יכול לטעון כי ההחלטה התקבלה על ידי ערכאה גבוהה יותר. פרשנותו של סעיף 60 צריכה לעלות בקנה אחד עם שיטת הערעור הכללית, כדי למנוע עיוות. מאחר שעניינו של המבקש כבר נדון בפני שלוש ערכאות – בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט הנוכחי לערעורים – והגיש בעבר בקשה למתן רשות ערעור, הגיע השופט למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקש להארכת מועד לערעור, ולפיכך דחה אותה.