ס"ע 2036-07-17

תקציר

התובעת, עובדת, תבעה את מעסיקה לשעבר, הנתבע, על כך שלא המציא לה הסכם עבודה כתוב המפרט את תנאי העבודה, הפרשי שכר, אי תשלום הוצאות נסיעה, דמי חגים ומחלה והפרשות לפנסיה שלא הושלמו. השופט פסק במידה רבה לטובת התובע. הנתבעת חויבה לפצות את התובעת בגין אי המצאת הסכם בכתב, בתשלום של 3,500 ₪ לפי חוק הודעה מוקדמת לעובדים. השופטת קיבלה את טענות התובעת בנוגע לשכרה ולשעות עבודתה, והורתה לנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנתבע בסך 4,385 ₪ בממוצע, ושכר יומי ממוצע של 240 ₪. עוד קבעה השופטת כי תקופת העסקתה של התובעת הייתה רצופה, ממאי 2011 ועד ספטמבר 2015, עם הפסקה של חודש בשנת 2013, והורתה לנתבעת לשלם לתובע בהתאם. גם תביעתה של התובעת לפיצויי פיטורים אושרה, שכן השופטת קיבלה את טענתה כי התפטרה כדי לטפל ביילוד, וההתפטרות, תוך תשעה חודשים מיום הלידה, נחשבה כפיטורים. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 21,925 ₪, בניכוי הכספים בקופת הפיטורים של התובעת. השופט פסק גם לטובת התובע בעניין הוצאות נסיעה, דמי חגים ודמי מחלה, והורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 18,373 ₪. תביעת התובע להפרשי שכר נדחתה מחוסר ראיות. לבסוף הורה השופט לנאשם להשלים את ההפרשות הלא מספיקות לפנסיה בסך 4,738 שקל. לנתבע ניתנו 30 יום לשלם לתובע את הסכומים הנ"ל, כולל הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד הגשת התביעה. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על כ-43,000 ₪, בנוסף להוצאות משפט בסך 8,500 ₪.