ת"א 3152/09

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על פרשנות סעיף בהסכם בדבר הזכויות בחלקת קרקע במבשרת ציון, עליה ממוקם מפעל בלוקים. התובעים, דגן, שכרו את החלקה מהנתבע, פנחסי, ובהמשך הסכימו לרכוש מחצית מהזכויות בחלקה. בעקבות מחלוקות על תנאי הסכם זה, הסכימו הצדדים לבוררות, מה שהוביל לפסק דין שנתן תוקף להסכם המכר וקבע את מחיר הקרקע על 375,000$. עם זאת, בשל חובו של פנחסי למועצה לביטחון לאומי, הוטל עיקול על הקרקע, מה שהוביל את דגן לבקש צו מניעה זמני למניעת פינוי. הסכם מימוש מאוחר יותר בין דגן, פנחסי והבנק התווה את התנאים למכירת המגרש, כולל סעיף הפוטר את תביעותיו של דגן על הנכס, למעט פיצוי כספי מפנחסי, אם יאושר פסק הבורר. הסעיף המדובר, סעיף 15, הוא מרכזי במחלוקת הנוכחית, כאשר דגן מבקש לתבוע את שווי השוק הנוכחי של הקרקע, ופנחסי טוען כי יש להגביל את המחיר לסכום הנקוב בפסק הבורר. בית המשפט מצדד בפנחסי ומפרש את הסעיף כך שתביעתו של דגן למחיר הקרקע מוגבלת בסכום הנקוב בפסק הבוררות, 375,000 דולר, בתוספת עדכון מתאים. החלטה זו מבוססת על בחינה הוליסטית של לשון ההסכם, נסיבות התהוותו והמגמות העסקיות של הצדדים. הוספת הביטוי "בהתאם למחירים ולסכומים הנקובים בפסק הבורר" בסעיף תומכת בפרשנותו של פנחסי, וכך גם בהקשר שבו הושג ההסכם, שבו היה ידוע מחיר הבורר, והיה זה אינטרס של הצדדים להסכים על נתון ברור. יתר על כן, פרשנות ההסכם לטובת עמדתו של דגן תגרום לו עוול, שכן היא תתגמל את טקטיקות התמחור הלא ריאליות שלהם ואת ניסיונותיהם להתחמק מתנאי ההסכם. מכאן, שהסכם המימוש מתפרש כך שתביעתה של דגן למחיר הקרקע מוגבלת לסכום הנקוב בפסק הבורר, בכפוף לעדכון. ההחלטה היא לטובת הנתבע, פנחסי, ותביעתו של דגן לשווי השוק הנוכחי של החלקה נדחית.