רע"פ 1993/05

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על חוקיות היתר בנייה לתחנת דלק. בעל הקרקע, שהוא גם המבקש, הגיש לוועדה המקומית תכנית מפורטת שמטרתה להכשיר הקמת תחנת תדלוק. הוועדה המקומית נתנה היתר בנייה על בסיס תוכנית זו. עם זאת, התוכנית לא אושרה ולא קיבלה את האישור הנדרש משר הפנים. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז (המשיב) גילתה את הבנייה והגישה בקשה למתן צו הפסקה והפסקה שיפוטי נגד המבקש. בית המשפט לעניינים מקומיים בכפר סבא הוציא צו הפסקת עבודה אך בהמשך ביטל אותו, מה שהוביל את המשיב לערער לבית המשפט המחוזי בהצלחה. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השאלה העיקרית הייתה האם המשיב הביא ראיות מספיקות כדי להפריך את חזקת החוקיות ביחס להיתר הבניה. המבקש טען כי המשיב לא עמד בנטל זה וכי ההיתר תקף מאחר ושר הפנים לא אישר או אישר את התכנית בתוך 30 יום. עם זאת, בית המשפט הסכים עם המשיב כי התכנית לא אושרה ולכן ההיתר אינו תקף. עוד צוין, כי טענת המבקש בדבר פרשנותו של סעיף 109 לחוק התכנון והבניה אינה נכונה. בנוסף, דוקטרינת הבטלות היחסית, עליה הפעיל המבקש, לא הייתה ישימה בהקשר זה. השופטים הגיעו למסקנה כי המשיב הביא את הראיות הדרושות וכי פעולות הוועדה המקומית במתן ההיתר לא היו תקינות. השופט א' רובינשטיין המליץ לדחות את בקשת רשות הערעור, החלטה שעליה הסכימו השופטות ביניש וא' א' לוי.