עב"ל 42591-09-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור בעניין סיווג הכנסותיה ודמי הביטוח של המערערת. ספק אם יש לסווג את הכנסתו של המערער, הכוללת שכר, שכר דירקטור ופנסיה מוקדמת, כ"הכנסה אחרת" או כהכנסה ממשלח יד. עם זאת, מאחר שהמוסד לא העלה טענה זו, בית המשפט לא יקבע כל מסמרות בעניין זה. בחלק מהתקופה הנדונה קיבלה המערערת הכנסות משלושה מקורות, שכר, שכר דירקטורים ופנסיה מוקדמת. בתקופה זו, על פי תקנה 15 לתקנות ההוראות המיוחדות, חייבת המערערת בתשלום דמי ביטוח בשיעורים החלים הן על עובד והן על מי שאינו שכיר או עצמאי. הואיל ו"הכנסתו האחרת" של המערער משכרו של דירקטור הייתה גבוהה משמעותית מהכנסתו משכרו, הוא אינו זכאי לשיעור מופחת של דמי ביטוח על הכנסותיו מפנסיה מוקדמת. באשר לתקופה בה נבעה הכנסתו של המערער משני מקורות, שכר דירקטורים ופנסיה מוקדמת, מפרש בית המשפט את שתיקת המחוקק בעניין זה כליקוי (לאקונה) הטעון השלמה. תכליתו של חוק הביטוח הלאומי, יחד עם מכלול הוראות החוק והתקנות הרלוונטיות, משמעה כי הסדר דמי הביטוח צריך לחול גם על מבוטחים בעלי "הכנסות אחרות" ופנסיה מוקדמת. משכך, המערער אינו זכאי לדמי ביטוח מופחתים על הכנסתו לפנסיה מוקדמת אם "הכנסתו האחרת" עולה על 60% מהשכר הממוצע. הערעור נדחה, והמערער לא יקבל שיעור מופחת של דמי ביטוח בגין הכנסתו לפנסיה מוקדמת כל עוד יש לו "הכנסה אחרת" העולה על 60% מהשכר הממוצע במשק.