ת"פ 970-03-20

תקציר

הכרעת הדין דנה בגזר דינם של שני נאשמים שהורשעו בשורה של עבירות על דיני העבודה, ובפרט חוק העסקת עובדים וחוק שכר מינימום. השופט נוקט בגישה תלת-שלבית הקבועה בתיקון 113 לחוק העונשין לכל אישום. השלב הראשון קובע אם העבירות מהוות אירוע בודד או מספר אירועים; השלב השני כולל הערכת טווח הענישה על פי הערך החברתי שנפגע וחומרת העבירה; והשלב השלישי קובע את העונש הספציפי לכל נאשם, בהתחשב בנסיבות הפרטניות. באישום הראשון, עבודה ללא רישיון כקבלן כוח אדם, קובע השופט כי מעשיו של הנאשם היוו אירוע אחד, למעט הנאשם שסיפק עובדים לשני נותני שירותים שונים, מה שנחשב לשני אירועים. לגבי טווח הענישה, השופט קובע אותו על 30%-60% מהקנס המקסימלי לנאשם ו-35%-40% לנאשם. בגזר הדין שוקל השופט את המניע הכלכלי מאחורי העבירות, את הצורך בהרתעה, את מספר העובדים המעורבים ואת הפגיעה בזכויותיהם. הנאשמים נקנסים ב-3,600 ₪ וב-4,500 ₪ בהתאמה, ומתחייבים להימנע מביצוע עבירות נוספות לפי חוק העסקת עובדים במשך שלוש שנים. לגבי האישום השני, תשלום שכר נמוך מתעריף המינימום, השופט קובע כי מעשיו של כל נאשם מהווים אירוע אחד. הנתבעת שילמה לעובד אחד שכר נמוך למשך חודש, ואילו הנתבעת שילמה לשלושה עובדים שכר נמוך למשך חודשיים. טווח הענישה נקבע על 10%-40% מהקנס המרבי בגין הפרת חובת הפיקוח של הנאשם ו-15%-40% על הנאשם. בהתחשב בהיעדר עבר פלילי, חרטה ומצב כלכלי קשה, השופט מטיל קנסות בסך 20,000 ₪ על כל נאשם ו-22,600 ₪ על הנאשם. פסק הדין מסתיים בשליחת פרטי גזר הדין לנאשמים בהתאם להסכם וקובע את מועד הדיון להיעדרות הצדדים.