ת"א 5003-07-17

תקציר

התובע, יליד 1980, טען לנזקי גוף בתאונת דרכים בשנת 2015 והגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבע הכחיש את אחריותו וטען כי התאונה לא התרחשה כמתואר על ידי התובע. עם זאת, בית המשפט מצא את עדותו של התובע אמינה וקיבל את העובדה שהתאונה התרחשה כפי שתיאר. נכותו הרפואית של התובע הוערכה על ידי מומחים באורתופדיה ובאף אוזן גרון שמונו על ידי בית המשפט, אשר קבעו בהתאמה 10% נכות בגין פגיעות צוואר ו-10% נכות בגין טנטון. בית המשפט מצא את חוות הדעת של המומחים מאוזנות ומבוססות, וקיבל אותן. באשר להשפעת הנכות על תפקודו והכנסותיו של התובע, ציין בית המשפט כי לתובע, עורך דין במקצועו, היה לוח זמנים עמוס והכנסתו גדלה משמעותית בשנים שלאחר התאונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית, והעריך אותה בשיעור של 13%. בית המשפט בחן את נזקיו של התובע, לרבות הפסדי שכר בעבר, ירידה בכושר השתכרות, סיוע מאחרים והוצאות רפואיות וניידות. נמצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להפסדי שכר בעבר, ובמקום זאת פסקה סכום גלובלי של 400,000 ₪ בגין ירידה בכושר ההשתכרות, בהתחשב במקצועה של התובעת, בגילה ובשנות עבודתה שנותרו. כמו כן פסק בית המשפט 10,000 ₪ עבור סיוע מהזולת בתקופת אי הכושר ו-5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות וניידות. לבסוף, פסק בית המשפט 33,203 ₪ בגין נזק לא ממוני, בהתאם לאחוזי הנכות הרפואית של התובע. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 448,203 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים, עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.