ע"פ 2435/08

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על הרשעה בתקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש. המערער, יחד עם שני נאשמים נוספים, הואשמו במעצר ובתקיפה של המתלוננת בעקבות ויכוח. בית משפט קמא הרשיע את המערער על סמך עדותה של המתלוננת, שמצאה אותה אמינה, ודחה את גרסת המערער לאירועים. על פי עדותו של המערער, הוא רק עיכב את המתלוננת ולא השתתף בתקיפה. עם זאת, בית משפט קמא מצא כי עדותו של המערער הייתה רצופת סתירות וכי הוא ניסה להרחיק עצמו מהאירוע ולהמציא גרסה שונה לאירועים. בית המשפט קיבל גם את גרסתו של המתלונן לתקיפה ואת הסברו לחבלות שנגרמו לו. בערעור נטען כי ההרשעה התבססה על עדותה הבלתי מהימנה של המתלוננת, שסותרת את הרשומות הרפואיות ומעלה ספקות לגבי סיבת הפגיעה. בנוסף, ציין בא כוח המערער כי המתלונן לא זיהה את המערער בבית המשפט. המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור, שכן הכרעת הדין התבססה על הערכות המהימנות של בית משפט קמא את הצדדים המעורבים. ערכאת הערעור הסכימה עם עמדת המשיב והדגישה כי היא אינה נוהגת להתערב בשומות כאלה, בהיעדר נסיבות חריגות. הסתירות בעדותה של המתלוננת נשקלו על ידי בית משפט קמא וקיבלו משקל ראוי. זאת ועוד, טענת המערער כי ההרשעה התבססה על עדות אחת נדחתה, שכן עדותה של המתלוננת נתמכה בגרסתו של עד אחר. בית המשפט אף מצא את טענת הזיהוי של המערער בלתי משכנעת, בהתחשב בזמן שחלף מאז האירוע. מאחר שלא הוצגו נימוקים משכנעים המצדיקים התערבות במסקנות בית משפט קמא, נדחה הערעור, וההרשעה וגזר הדין אושרו.