בג"צ 8887/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב המאחז מגרון, התנחלות הנחשבת בלתי חוקית על פי החוק הישראלי בשל גורמים רבים. ראשית, המאחז נעדר סמכות שיפוט על הקרקע שעליה הוא עומד; אין מועצה אזורית או מקומית שמכירה בזה. שנית, המבנים בתוך המאחז נבנו ללא כל אישור וכפופים לצווי הריסה סופיים. לבסוף, המאחז הוקם ללא אישור הדרג המדיני. פסק הדין מתייחס לשתי עתירות נפרדות אך קשורות זו בזו. בג"ץ 8887/06 הוגשה על ידי בעלי הקרקע הרשומים נגד קיומו של המאחז, בבקשה לפנותו. בג"ץ 5180/12, לעומת זאת, הוגש על ידי קבוצת תושבי המאחז שביקשו לעכב את הפינוי, בטענה שרכשו את הקרקע מהבעלים הרשומים. לטענתם, רכישה זו הפכה את המאחז לחוקי וביקשו להישאר על הקרקע. בית המשפט דחה את שתי העתירות. תושבי המאחז הצטוו לפנות את המקום ולפנות את כל המבנים עד למועדים שנקבעו. עם זאת, בשל בקשת המדינה וההנחה בדבר חוקיות רכישת חלקה 10, נדחו פינוי והריסת המבנים בחלקה ספציפית זו בשלושה חודשים כדי לאפשר בחינה נוספת של אפשרויות תכנוניות ורגולטוריות. בית המשפט הדגיש כי זכויות הקניין כפופות לחוקי התכנון וכי אופיים הבלתי חוקי של המבנים גובר על כל רכישה לכאורה. כמו כן, פסק הדין הדגיש את עקרון שלטון החוק, וקבע כי בית המשפט לא יכשיר מבנים שנבנו שלא כדין וכי דרך הפעולה הראויה היא לבקש אישור לפני הבנייה. עיקרון זה, דרך המלך, מנחה את הליכי התכנון והבנייה. עוד הבהיר בית המשפט כי שאלת הבעלות אינה הסוגיה המשפטית היחידה במאחז, והדגיש את הצורך לכבד את החוק ולשמור על האינטרס הציבורי. לבסוף, פסק הדין קבע לוח זמנים ברור לפינוי המאחז מגרון, תוך מתן אפשרות לבנייה מחדש כדין לאחר שנפתרו השאלות הקנייניות והרגולטוריות.