רע"א 7098/10

תקציר

בית המשפט דן בבקשה לפסילת חוות דעת מומחה, כאילו הוגש ערעור ברשות שניתנה. בצטטו מקרים קודמים, הוא הדגיש את תפקידם חסר הפניות של מומחים שמונו על ידי בית המשפט ואת התנאים המחמירים הדרושים לפסילתם, במיוחד אם חוסר משוא הפנים שלהם נפגע, מה שמוביל לעיוות דין פוטנציאלי. במקרה זה, חוות דעת המומחה נקבעה כפגומה בשל הסתמכות על תצהיר של פרופ' זמורה, אשר השפיע על ממצאי המומחה בנוגע לפגיעה בקטטר של פג. התצהיר הציע הוצאת צנתר בזמן, אך תיעוד לא מספק העלה שאלות לגבי דיוק ציר הזמן. זאת ועוד, המשיב נמנע מלשתף את בא כוח המבקש בחומר ענייני, ובכך מנע זיהוי הטעות במועד. למרות שבדרך כלל, בקשת פסילה מאוחרת תהיה פחות מועדפת, בית המשפט הכיר בפגם שהתברר רק לאחר חוות דעת המומחה, והשמטת המשיב תרמה לשיהוי זה. בנוסף, למומחה הייתה מעורבות קודמת עם המשיב בתיק אחר, מה שהעלה חשש למשוא פנים. בסופו של דבר התקבל הערעור, תוך ציון פגמים מצטברים אלה, והמשיבה חויבה בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.