ע"א 385/08

תקציר

המערערת, שהורחקה מקיבוצה, טענה לזכויות קנייניות בנכסי הקיבוץ מכוח תחילת הליכי ההפרטה. בית המשפט המחוזי פסק נגדה, והיא ערערה. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם קיים "מועד קובע" להליך הקצאת הדירות בקיבוץ, ואם כן, האם יש מקום לבחינה פורמלית או מהותית. המערערת טענה כי "המועד הקובע" צריך להיות מתן החלטה רלוונטית (החלטה 751) על ידי רשות מבצעת, אשר תזכה אותה בזכויות קנייניות. עם זאת, בית המשפט קבע כי "המועד הקובע" צריך להיות מועד ההחלטה הפורמלית בדבר הקצאת הדירות באסיפה הכללית של הקיבוץ. מאחר שהדבר אירע זמן רב לאחר גירושה של המערערת, היא לא הייתה זכאית לזכויות קנייניות כלשהן. יתר על כן, בית המשפט מצא כי תחילת הדיונים בנושא ההפרטה אינה מטילה חובה כלשהי על הקיבוץ. עם זאת, השופטים הביעו אהדה למצבה של המערערת והמליצו לצדדים להגיע להסכמה, בהתחשב בנסיבותיה האישיות. השופט הנדל הציע לשני הצדדים להפגין רצון טוב ולמצוא פתרון, אולי כולל היבטים קנייניים, בשל גילו ומצבו הבריאותי של המערער. הערעור נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל.