ע"א 588/82

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בצוואה שבמחלוקת ובערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערערת, שהייתה הנהנית היחידה שצוינה בצוואה, ביקשה לקיים את הצוואה, אך המשיבים, שהיו יורשי אחיותיו של המנוח, העלו טענות נגד תקפותה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, תוך ציון שלושה טעמים עיקריים לבחינת הצוואה כפגומה ומבוטלת. אלה היו: העדים לא אישרו את הצוואה כנדרש בחוק, ידיעתה המוגבלת של המנוחה בשפה העברית הטילה ספק בהבנתה את תוכן הצוואה, וחלקו הפעיל של המערער בעריכת הצוואה עורר חשש להשפעה בלתי הוגנת. פסק הדין מסכם את בחינתה היסודית של הערכאה הנמוכה יותר את הראיות ואת מסקנתה כי עדותו של המערער לא הייתה אמינה. יצוין, כי נפלו פגמים צורניים בצוואה, ועל כן, על פי פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, נטל ההוכחה מוטל על המערער להוכיח את אמיתות הצוואה ואת היעדר פגמים מהותיים. מסקנתו של בית המשפט המחוזי, כי המערערת לא מילאה חובה זו, נתמכה אף היא בחששות בדבר השפעה בלתי הוגנת ואמיתות הצוואה. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם החלטתו המנומקת היטב של בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור, הותיר את הצוואה על כנה והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיבים.