ה"פ 7435/08

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על קרן צדקה שבה הנאמן, ששימש גם כעורך דין, והמשיב, שהיה הגורם המסמיך, לא הצליחו להסכים על שכרו של הנאמן. המשיב טען כי תביעת הנאמן התיישנה שכן הנאמן פנה לבית המשפט אחת לשנה כדי לקבל את שכרו, ולטענת המשיב מדובר בהפרת חוק ההתיישנות. השופט פסק לטובת הנאמן וקבע כי תקופת ההתיישנות החלה עם סיום תפקידו של הנאמן וסיום תפקידו, שהוא מועד סיום התפקיד ולא הפעולות השנתיות שבוצעו. עוד ציינה השופטת כי אופיו של ההקדש, שיכול להימשך שנים רבות, שונה מתפקידו של מנהל עיזבון, שיש לבצעו ביעילות ובמהירות האפשרית. כמו כן, הדגישה השופטת כי השיהוי של הנאמן בהגשת הבקשה לא פגע במשיב עד כדי דחיית התביעה. לגופה של הבקשה, חלק השופט על טענת המשיב כי הנאמן אינו זכאי לשכר טרחה כלשהו. עמדתו של המשיב לא הייתה בת קיימא, שכן הנאמן אכן מילא את תפקידו כאחד מעיסוקיו, דבר המצדיק קבלת שכר כאמור בחוק הנאמנות. עם זאת, השופט צידד בטענת המשיב כי הסכום שביקש הנאמן מופרז. השופטת הפנתה לפסקי דין קודמים שקבעו את העיקרון המנחה לפיו תפקידו של נאמן בנאמנות ציבורית אינו מקור הכנסה אלא פיצוי על פעילותו ההתנדבותית של הציבור. מאחר שבשטר ההקדש לא פורטו הוראות לעניין השכר, התייחסה השופטת לנוהג הקיים, שגם בו הודה המשיב, לפיו שכר טרחת הנאמן יעמוד על 4%-5% מהכנסות הקרן. השופט החליט כי בשל אופי פעילותו של הנאמן, היעדר דיווח ברור על ההוצאות ואי עמידתו בהנחיות, שכרו המבוקש של הנאמן מופרז. לפיכך החליטה השופטת כי הנאמן יקבל 150 אלף שקל כשכר טרחה עבור כל תקופת ניהול ההקדש, שיהיו צמודים למדד ויישאו ריבית על פי החוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. עוד קבע השופט כי הנאמן סיים את תפקידו ועליו להעביר את נכסי ההקדש לבעלות המדינה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. לבסוף, בהתחשב בנסיבות, החליטה השופטת כי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות המשפט של הצד השני.