ת"צ 55667-03-17

תקציר

נגד שבעה בנקים מרכזיים בישראל הוגשו מספר בקשות אישור, בטענה כי הבנקים פעלו שלא כדין בכך שגבו עמלה בגין העברת כספים מחשבונות לקוחות לחשבונות בחו"ל, בנוסף להוצאות שגבו הבנקים הכתבים. המבקשים טענו כי הבנקים קיבלו החזרים מהבנקים הכתבים, שהיו אמורים להיות מועברים ללקוחות, וכי הבנקים לא מסרו מידע מלא על העמלות. הבנקים הודו בקיומם של הסכמים כאלה אך טענו כי הם אינם קשורים להעברות המדוברות. בית המשפט מצא כי המבקשים לא הציגו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם לפי דיני הבנקאות, שכן ההחזרים שקיבלו הבנקים לא היו קשורים להעברות שביצעו המבקשים. כמו כן, לקוחות הבנק לא היו רשאים לתבוע את הבנקים על סכומים שלא שילמו בעצמם. עם זאת, בית המשפט קבע כי קיימת אפשרות סבירה להצלחה בתביעת שליחות המבקשים, שכן מערכת היחסים בין הלקוחות לבנקים יכולה להיחשב כמערכת יחסים של מיופה כוח. השופט אישר את התביעה הייצוגית על בסיס טענת הנציגות, הכוללת עשיית עושר ולא במשפט ודיני חוזים, אך לא אישר את התביעה בהסתמך על דיני הבנקאות. למבקשים נפסקו הוצאות בסך 50,000 ₪ מכל בנק. הקבוצה כללה את כל הלקוחות שהעבירו כספים לחו"ל דרך הבנקים והביאו לכך שהבנקים קיבלו החזרים מהבנקים הכתבים. הבנקים נדרשו לפרסם הודעה על התביעה בעיתונים העבריים ובאתרי האינטרנט שלהם, ולהגיש כתב הגנה בתוך 45 יום.