עת"מ 1722/09

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה מכמה טעמים. ראשית, היא הוגשה מעבר למועד האחרון הקבוע בתקנות בתי המשפט המינהליים (סדרי דין), התש"ס-2000, הקובעות כי יש להגיש עתירה בתוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה או מיום קבלת ההודעה על כך בידי העותר – המוקדם מביניהם. ההחלטה הועברה לבא כוח העותרים ביום 22.1.2009, והעתירה הוגשה רק ביום 27.4.2009, ללא כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי. שנית, בית המשפט מדגיש כי הוא אינו פועל כערכאת ערר להחלטות רשויות התכנון ויתערב רק בנוכחות פגמים משפטיים, כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חוסר סבירות משמעותי. לעותרים ניתנה הזדמנות להציג את השגותיהם, אך החלטות הוועדה המחוזית ויו"ר הוועדה המחוזית היו סבירות ונתונות לשיקול דעתם. הוועדה שקלה את האינטרס הציבורי והתייעצה עם מומחים רלוונטיים, תוך הקפדה על מתן משקל ראוי לכל אינטרס. זאת ועוד, הסעד החלופי המבוקש בדבר ההחלטה לדחות את הערר למועצה הארצית נדחה אף הוא, שכן הוא נופל בגדר הסבירות. החלטת היו"ר שקלה את השפעת התוכנית ולא מצאה הצדקה לערב את המועצה הארצית. לבסוף, נדחות גם הבקשות להפרדת הוצאות הליך צו הביניים והחזרת הערבות. הבקשה להוצאות אינה ראויה ואינה ראויה, בעוד שהערבות שימשה נכונה להבטחת פיצויי הנזק בהתאם להחלטת צו הביניים. העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשאת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורכי הדין בסך 70,000 ₪.