ת"א 50783-10-18

תקציר

התובעת, יצרנית רהיטים לבתי כנסת, הגישה תביעה נגד מתחרה, הנתבעת, בגין הפרת זכויות יוצרים בעיצובים לארון קודש. העיצובים, ההדמיות וארון הקודש עצמו נחשבו כולם ליצירות אמנות הזכאיות להגנה מכוח חוק זכויות יוצרים. בית המשפט מצא כי הנתבעת העתיקה את עיצוביה של התובעת, שכן הדמיון בין שתי העבודות היה בולט מכדי שניתן יהיה להסבירו כצירוף מקרים או נחלת הכלל. הנתבעת לא הביאה כל ראיה להליך תכנון עצמאי והעדיפה את גרסת התובע לאירועים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעת אכן הפרה את זכויות היוצרים של התובעת ופסק לתובעת פיצויים בסך 60,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט וצו מניעה האוסר על הנתבעת להשתמש בעיצובי התובעת או לפרסם תמונות כלשהן של ארון הקודש. הנתבע גם נשא באחריות אישית להפרה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעותיו הנוספות של התובע לסעד לפי חוק הנזיקין המסחריים, חוק עשיית עושר ולא במשפט ופקודת הנזיקין, שכן טענות אלה לא נטענו די הצורך או לא נתמכו בראיות.