רע"א 51219-02-20

תקציר

במקרה של ד' נ' ק', בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הכריע בבקשת הנאשם, ד', למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא שדחתה את בקשתו להציג ראיות לסתור פסק דין פלילי קודם נגדו. פסק הדין הפלילי, שהתבסס על הודאתו של ד' במיוחס לו, הרשיע אותו בתקיפת אשתו, ק'. בית המשפט המחוזי קבע, כי עצם העובדה שפסק הדין התבסס על הודאה, כשלעצמה, אינה סיבה מספקת להיעתר לערעור. בית המשפט מצא כי הראיות שביקש ד' להציג, שכללו מסרונים ומסמכים רפואיים, אינן שוללות באופן חד משמעי את עובדות כתב האישום שבו הודה בהליך הפלילי. זאת ועוד, התיעוד לא היווה עילה מספקת להצדקת הנסיבות החריגות הנדרשות כדי לאפשר ראיה הסותרת פסק דין פלילי, שכן הוא לא סותר בבירור את האישומים שבהם הורשע. בית המשפט דחה גם את טענותיו של ד' בנוגע לייצוג הלקוי שקיבל לכאורה במשפט הפלילי, וציין כי לא ניסה לחזור בו מהודאתו בשלב מאוחר יותר. בסופו של דבר, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של ד' למתן רשות ערעור, ואישר את החלטת בית המשפט קמא. פסק דין זה מדגיש את הפרשנות המצמצמת של החריגים המאפשרים ראיות סותרות במקרים כאלה, ואת הדרישה לראיות סותרות משכנעות כדי לקבוע פסק דין פלילי בהליך אזרחי.