רע"פ 4448/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך רכושי בו היה מעורב אדם (המבקש) שהיה בעליו של חלקת אדמה סמוכה לדלית אל-כרמל. בין השנים 2012 ל-2014 בנה המבקש על קרקע זו מבנה בלתי מורשה ללא ההיתרים הנדרשים. כתוצאה מכך הם הורשעו בבנייה בלתי חוקית ובשימוש ללא היתר, לפי חוק התכנון והבנייה. בית משפט השלום הרשיע את המבקש, תוך שהוא דוחה את טענותיהם לצדק על בסיס אכיפה בררנית, רדיפה אישית ואיחור בהגשת כתב אישום. בית המשפט הטיל עונש המאסר המותנה הקודם, יחד עם קנסות וצו הריסה לבנייה הבלתי חוקית. פסק דין זה אושר ברובו על ידי בית המשפט המחוזי, אשר דחה גם את ערעורו של המבקש, למעט כמה הסתייגויות בנוגע לצו ההריסה. לאחר מכן הגיש המבקש ערעור נוסף, אשר נדחה, שכן בתי המשפט לא מצאו עילה להתערב בממצאי העובדות של הערכאות הנמוכות יותר או בעונשים החוקיים שהוטלו. טענות המבקש והחלטות בתי המשפט נסובו בעיקר סביב נסיבות הבנייה, הבעלות על הקרקע והעונש ההולם. בסופו של דבר, נדחתה גם בקשת רשות הערעור לערכאה גבוהה יותר, שכן המקרה לא הציג נסיבות חריגות או עיוות דין. ההחלטה מחזקת את התפיסה כי בנייה בלתי חוקית לא תסבול ומדגישה את העילות המצומצמות לערעור על פסקי דין בישראל.