ת"א 55631-12-20

תקציר

בהנחה שניתן להוכיח את טענות התובע בדבר פגם במינוי הנתבע מס' 3, עדיין לא מצא בית המשפט עילה לבטל את פסק הדין הקודם. פסק הדין הנדון נסב סביב פרשנות משפטית של סעיף 44א(א) לפקודת הרופאים, שאינה קשורה לפגם המינוי הנטען בה. גם אם ניתן היה להוכיח פגם זה, אין בכך כדי לשנות את תוצאת המשפט המקורי. יתר על כן, התובע ידע את העובדות הרלוונטיות במהלך המשפט הראשוני ויכול היה להעלות את ההתנגדות אז. גופו של פסק הדין ותוצאותיו נותרו תקפים ואינם מושפעים מסוגיית המינוי הנטענת. משכך, החליט בית המשפט כי אין צורך במשפט חוזר ודחה את תביעת התובע. החלטה זו התקבלה תוך התחשבות באופיים החריג של המשפט החוזר והדרישה להוכחת טענת מרמה לצד תוצאה שונה. בסופו של דבר, פסק הדין עמד על כנו, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו.