ת"פ 49967-03-17

תקציר

הנאשמים הורשעו במספר עבירות ציד והחזקת חיות בר לפי חוק הגנת חיות הבר התשט"ו-1955, קרי ציד פרטרידג'ים, ארנבות ויוני בר באמצעות רובה ציד דו-קני ללא רישיון, החזקת חיות בר מוגנות כגון ארנבות ופרטרידג'ים והחזקת צבי ישראלי. בית המשפט היה צריך להחליט אם להרשיע או לא להרשיע את הנאשמים, וכן להעריך את העונשים המתאימים לעבירות אלה. השופט פתח וציין את חומרת העבירות ואת כוונת המחוקק העומדת מאחוריהן, שמטרתן להגן על חיות הבר ולשמור על האיזון האקולוגי. לאחר מכן בחן את נסיבות ביצוע העבירות, לרבות היעדר רישום פלילי של הנאשמים, קבלת אחריותם, המלצות שירות המבחן וההשפעה הפוטנציאלית של ההרשעות על פרנסתם של הנאשמים. בהתחשב במכלול הנסיבות, פסק השופט לטובת הרשעת הנאשמים. הוא הדגיש כי האינטרס הציבורי בהרשעת עבריינים גובר על שיקולים פרטניים, במיוחד בשל חומרת העבירות והצורך בהרתעה. בקביעת העונשים נקט השופט בגישה התלת-שלבית הקבועה בחוק העונשין לגזר הדין. תחילה קבע את טווחי הענישה המתאימים לכל עבירה, תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו, בנסיבות העבירות ובאשמת הנאשמים. בעבירת ההחזקה נקבע טווח של הימנעות ממאסר למספר חודשי מאסר או קנס של עד 5,000 ₪, ואילו בעבירות הציד נקבע טווח מאסר של מספר חודשים למאסר בפועל, וקנס של 2,500 ₪ עד 15,000 ₪. בשלב השני התברר האם לחרוג מהעונשים הראויים מסיבות שיקומיות או מסיבות אחרות. השופט החליט שלא לסטות מהטווחים, ולא מצא סיבות משכנעות לעשות כן. השלב השלישי התמקד בקביעת העונש ההולם בטווחים שנקבעו. השופט לקח בחשבון גורמים שאינם קשורים לביצוע העבירות, לרבות הפגיעה במאסר במצבם האישי והכלכלי של הנאשמים, קבלת האחריות שלהם, הרישום הפלילי שלהם והצורך בהרתעה אישית וכללית. כתוצאה מכך גזר השופט עונשי מאסר על תנאי של 6-3 חודשים, קנסות של 11-14 אלף שקל והתחייבויות כספיות של 12 אלף שקל כל אחד. בנוסף, הורה בית המשפט על חילוט רובה הציד של נאשם 1, תוך הדגשת משמעותו החינוכית והצורך להגן על חיות הבר.