בש"א 17473/05

תקציר

חברת בנייה הגישה בקשה לצו בית משפט נגד בנק, בדרישה להחזר דמי ערבות בנקאית שלא היו פרופורציונליים לתקופה שבה הערבויות היו בתוקף. לבנק היה חוזה אחיד עם החברה, שלא קבע במפורש כי העמלות יוחזרו עם הפחתת הערבות. המבקש טען כי העמלות שנגבו היו בגין שירות שלא ניתן, שכן הערבות הופחתה, וכי מדובר בהטעיית לקוח. עם זאת, השופט פסק נגד המבקש, תוך שהוא מצטט הסכם פשרה בין הצדדים שהיווה ויתור, ואשר אישר את נכונות הסכומים שהמבקש חייב לבנק. בנוסף, טענה השופטת כי השירותים הבנקאיים הם ככל מוצר אחר, התלויים בכוח המיקוח של הלקוח, וכי היעדר מדיניות החזרים בחוזה משמעותו שלא חייבים החזר. עוד ציינה השופטת כי הבנק שינה את מדיניותו בשנת 2003 להשבת עמלות יחסיות, וכי תביעת המבקש, שהוגשה בשנת 2005, נעדרה בהירות וראיות לנזק כספי משמעותי, ולכן אינה כשירה להידון בתובענה ייצוגית. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של הבנק, כאשר האפשרות לפעולה נוספת נקבעה בתוך 20 יום.