דב"ע לה/36 - 3

תקציר

עניינו של המקרה נסוב סביב מערכת היחסים שבין המערער, בעל מספרה, לבין משיב שעבד בה. המשיב טען כי מתקיימים יחסי עובד-מעביד עם המערער, המזכים אותו בפיצויי פיטורים, פדיון חופשות ובונוסים. מנגד, טענה המערערת ליחסי שותפות. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק תחילה לטובת המשיב, אך בערעור נעשו התאמות מסוימות. בית הדין אישר כי מדובר ביחסי עובד-מעביד ולא בשותפות, והדגיש כי התואר שניתן למערכת היחסים בחוזה אינו קובע. בית הדין קבע כי פעולה חד צדדית, כגון הפסקת דמי ביטוח לאומי, אינה משנה את מהות יחסי עובד מעביד. בנוסף, חלוקת ההכנסות השוויונית בין הצדדים, סימן היכר של שותפויות, לא הספיקה כדי לסווג את מערכת היחסים ביניהם ככזו. דיני העבודה ודיני השותפויות קובעים שניהם כי שיטת חישוב השכר – בין אם היא מבוססת על זמן, תפוקה או רווחים – אינה קובעת את קיומם של יחסי עובד-מעביד. באשר לפיצויי הפיטורים, הבהיר בית הדין כי המשיב היה עובד בתעריף אחיד ולא שכיר, למרות סיווגו הקודם של המערערת ותשלומים למוסד לביטוח לאומי. לפיכך, חושבו פיצויי הפיטורים של המשיב לפי שכר של שבועיים עבור כל שנת עבודה, תוך הפחתת הסכום מ-697 ל"י ל-350 ל"י. בית המשפט אף מצא כי ההוצאות שנפסקו על ידי בית הדין האזורי היו סבירות, תוך התחשבות באובדן ימי העבודה של המשיב עקב ההתדיינות המשפטית. מאחר שלמערערת לא היו הוצאות ייצוג, העלויות נותרו ללא שינוי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, בכפוף להתאמת פיצויי הפיטורים, ללא הוצאות נוספות.