חדל"ת 40151-02-22

תקציר

השופט דחה את בקשת הפסילה, בנימוקים שונים. ראשית, הבקשה הוגשה באיחור ניכר, שאינו יעיל ולכן עילה מספקת לדחייה. שנית, המבקש, שהוא בעל המניות היחיד בחברה, דירקטור, מנכ"ל ונציגה, אינו זכאי להיות "צד" להליך ואין לו מעמד להגיש בקשת פסילה, מה גם שהוא אינו טוען בשם החברה. השופט הדגיש כי הבקשה, שהתבססה על התפיסה כי בית המשפט כבר הכריע בעניין הנדון, אינה מבוססת. בית המשפט אכן גילה סבלנות וזהירות בהחלטותיו, במטרה להבהיר את מצבה של החברה. גם טענות המבקש בדבר שלילת זכות הטיעון נדחו, שכן לחברה ניתנו מספר הזדמנויות להציג את טענותיה. השופטת ציינה כי טענות המבקש סטו פעמים רבות מהעניין הנדון – הבקשה לצו קיום הליכים – והתמקדו בעניינים לא רלוונטיים. החלטות בית המשפט לא נחשבו לניסוח עמדה כלשהי אלא היו חלק מההליך המשפטי. זאת ועוד, תחושותיו הסובייקטיביות של המבקש כי נהגו בו באופן בלתי הוגן לא היוו עילה לפסילה. ככלל, הבקשה נדחתה על הסף, שכן השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות המבקש, והדגישה כי להתנהלותו של המבקש ולבחירותיו לאורך ההליך הייתה השפעה משמעותית על מהלכו.