בר"ע 3455-09-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת פגיעה בעבודה שהגיש אדם יליד שנת 1964, אשר עתר להכיר באירוע לבבי שהתרחש ביום 18.1.2010 כאירוע המכוסה על ידי הוראות הפגיעה בעבודה. התביעה הראשונית (ע"א 41633-02-12) נדחתה בשל אי ציות של המבקש להוראת בית המשפט להגיש תצהירים במועד. בעקבות דחייה זו הגיש המבקש תביעה חדשה מבלי להזכיר את ההליכים הקודמים. בית המשפט המחוזי בחיפה, בהחלטה מיום 1.7.2013, הורה כי הבירור בתביעה שנייה זו יוכל להימשך, אך רק אם המבקש ישלם הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ כל אחת למשיב ולאוצר המדינה. על החלטה זו הוגש ערעור. לאחר עיון חוזר החליטה ערכאת הערעור לקבל את הערעור ולבטל את חיוב המבקש בהוצאות. בית המשפט מצא כי התנהלותו של המבקש בתובענה הראשונה אכן ראויה לשבח, אך יש להתייחס לכך בתובענה הראשונה או לחילופין בתובענה השנייה בסיומה. באשר להשמטת אזכור התביעה הראשונה בתובענה השנייה, קבע בית המשפט כי אמנם הדבר ראוי, אך אין בו כדי להצדיק הטלת הוצאות משפט בשלב זה. בית המשפט הדגיש כי התניית המשך המשפט בתשלום הוצאות משפט היא אמצעי חריג ויש לעשות בו שימוש במשורה. במקרה זה, בית המשפט קבע כי אין צורך ולא ראוי להטיל תנאים כאלה, מה גם שלא התרחשו אירועים חדשים שיצדיקו זאת. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי ככלל, על ערכאת ערעור להימנע מלהתערב בגובה ההוצאות שנפסקו על ידי ערכאה נמוכה יותר, ועדיף להמתין עד תום ההליכים. עם זאת, במקרה זה, בית המשפט מצא לנכון לבטל את צו ההוצאות לאלתר. לפיכך, החלטת בית המשפט האזורי בחיפה, המחייבת את המבקש לשלם הוצאות משפט, בוטלה.