ע"פ 1787/98

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהרשיע את הנאשם בביצוע מעשה מגונה בכוח כלפי המתלוננת, שיוחס לו. המערער טוען כי אשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר, ועל כן יש לקבל את הערעור ולזכותו. המתלוננת במקרה זה הייתה תלמידת כיתה י"ב בעת האירוע, והמערערת הייתה מכרה משפחתית מבוגרת ממנה. השופט שכתב את דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי פירט את הסתירות וחוסר העקביות בעדותה של המתלוננת, והגיע למסקנה כי לא ניתן להרשיע את הנאשם על סמך זה. עם זאת, שופט הרוב הרשיע את הנאשם, תוך הדגשת הניסיון לפענח את המשמעות הנסתרת מאחורי התנהגותה ועדותה של המתלוננת. דעת הרוב מצביעה גם על מספר סתירות וסתירות שאין בהן, לדעת השופטת, כדי להצביע על סתירות היורדות לשורשו של עניין ומערערות את בסיס האמון בעדותה של המתלוננת. דעת המיעוט סבורה כי סתירות אלה והיעדר הסבר לחלק מדברי המתלוננת צריכים לזכות את הנאשם, ולו מחמת הספק. בנוסף, דעת המיעוט מבקרת את נימוקי הרוב לתת אמון במתלוננת ומציינת כי אין לבסס את ההרשעה על ניסיונותיו הבלתי משכנעים של הנאשם להסביר את עצמו. עוד מציינת חוות הדעת כי דעת הרוב אינה דנה בשאלת הספק הסביר, שהייתה צריכה להיחשב. שופט המיעוט מציע לבטל את ההרשעה ולזכות את הנאשם. השופטת דורנר מסכימה עם הצעה זו, ואילו המשנה לנשיא לוין, אף שהוא מכיר בספקות הסובבים את התיק, מסכים עם דעת הרוב.