ת"פ 54112-12-16

תקציר

הנאשם הואשם בהסתה לאלימות באמצעות סדרת הודעות שפורסמו בקבוצת וואטסאפ. המסרים קראו להתנגדות, ואף התנגדות אלימה, לפינוי ההתנחלות עמונה. הנאשם הכחיש כי הוא מחבר ההודעות וטען כי הטלפון שלו שימש אדם אחר ללא רשותו. השופט דחה את הסברו של הנתבע, וקבע כי הוא אינו הגיוני ואינו אמין, והגיע למסקנה כי הנתבע הוא אכן המפרסם. לאחר מכן פנה השופט לשאלה האם מעשיו של הנאשם מהווים הסתה לאלימות כהגדרתה בחוק. נקבע כי ההודעות פורסמו בקבוצת וואטסאפ, שאת טיבה יש לבחון בכל מקרה. במקרה דנן, הקבוצה הורכבה מאנשים שלא הכירו זה את זה, לרבות הנתבעת, והפרסום היווה לפיכך פרסום כהגדרתו בחוק. תוכן ההודעות נבדק. השופט הסכים עם התביעה כי אכן מדובר באמירות הקוראות ומעודדות מעשי אלימות. השאלה שנותרה פתוחה הייתה האם פרסומים אלה יכולים להוביל לאפשרות ממשית של מעשה אלימות. השופט ציין כי ההודעות מקוממות ולא היו צריכות להיכתב, אך השאלה היא האם הן מהוות איום ממשי. לאחר בחינת נסיבות הפרסום, לרבות האווירה בציבור באותה עת, הגיע השופט למסקנה כי הפרסומים לא הובילו לאפשרות ממשית של אלימות. הקבוצה הייתה קטנה ורוב חבריה היו אזרחים שומרי חוק שכלל לא הכירו את הנאשם. המסרים לא נלקחו ברצינות על ידי החברים ואף נתקלו בציניות. יתר על כן, חוסר התגובה של המשטרה להודעות חמורות אחרות שפורסמו באותה קבוצה על ידי חברים אחרים הצביע על כך שהם לא רואים אפשרות ממשית לאלימות. השופט הדגיש כי אין לזלזל בחומרת המסרים והפצתם, אך בנסיבות הספציפיות של מקרה זה לא הייתה אפשרות ממשית לאלימות. לפיכך, זוכה הנאשם מעבירת ההסתה לאלימות. לבסוף, התייחס השופט לטענת הנאשם בדבר אכיפה בררנית, וטען כי הימנעותה של התביעה מלפעול נגד חברי קבוצה אחרים שפרסמו מסרים קיצוניים יותר מהווה הגנה על הצדק. השופט לא קיבל טענה זו, וציין כי ניתן היה לתקן את הפגם בדרכים אחרות ואינו מצדיק את ביטול כתב האישום או זיכוי הנאשם.