סע"ש 51841-02-23

תקציר

בית הדין דן בבקשה לסעד זמני בעקבות פיטוריה של עובדת מתפקידה כסייעת. המבקשת טענה כי פיטוריה היו שלא כדין, בטענה לאפליה וחוסר תום לב מצד המועצה המשיבה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשת לא הביאה כל ראיה מעבר לטענות גרידא כדי לתמוך בטענותיה לאפליה או להעביר את נטל ההוכחה למשיב. נמצא כי ההחלטה לסיים את העסקתה של המבקשת התבססה על טעמים ענייניים, ובראשם סירובה לעבור לתפקיד אחר לאחר שהמועצה לא יכלה לממן שתי סייעות באותה כיתה. בית הדין גם לא מצא פגם בהליך שהוביל לפיטוריה, שכן המבקשת זומנה כדין לדיון, עומתה עם הטענות נגדה ויוצגה על ידי בא כוחה. זאת ועוד, טענות המבקש במהלך הדיון תוארו כ"מתגלגלות", כאשר במהלך החקירה הנגדית עלו טענות חדשות שלא הוזכרו קודם לכן. בהתחשב בחוסר הראיות של המבקשת ובסיבות המהותיות לפיטוריה, קבע בית המשפט כי היא לא הוכיחה זכות לכאורה כלפי המשיב. באשר למאזן הנוחות, מצא בית המשפט כי סיכויי ההצלחה של המבקש אינם גבוהים דיים כדי להקל על הדרישות לסעד זמני. פוטנציאל הנזק למועצה, גוף ציבורי בעל משאבים מוגבלים, עלה על הנזק למבקש. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, והמבקש חויב בכיסוי הוצאות המשיב. בית המשפט הדגיש כי החלטה זו נועדה אך ורק לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני ואינה מחייבת את ההליך העיקרי.