רע"א 2623/02

תקציר

בית המשפט העליון בחן האם הפחתת סכום התביעה הכספית, באישור בית המשפט, משפיעה על חובות שכר הטרחה של התובע, במיוחד בכל הנוגע למחצית השנייה של האגרה שלא שולמה. בהמשך לפסיקה הראשונית, הבהיר בית המשפט כי תרחישי השבת האגרה מוגדרים בקפידה, ושכר הטרחה נקבע בעת הגשת התביעה על בסיס הסכום המקורי, ולא בכפוף להפחתות שנעשו מאוחר יותר. עמדה זו מרתיעה הגשת תביעות מנופחות כדי ללחוץ על המתנגדים, שכן כל התאמת שכר טרחה אינה מותרת על פי תקנות סטנדרטיות. תקדימים משפטיים בין מחוזות שונים מתיישרים עם שמירה על שיעור האגרה בהתאם לסכום התביעה בעת הגשתה, למרות תיקונים שנעשו לאחר מכן. השופט לוין שב והדגיש כי מסגרת זו מונעת מניפולציות ומבטיחה כי התביעות ייקבעו תחילה על פי ערכים ריאליים. למרות שהועלו טענות בדבר תקנות אלה המעכבות גישה לבית המשפט, הגיע בית המשפט למסקנה כי שמירה על בסיס שכר הטרחה במועד ההגשה היא חלק בלתי נפרד מהרתעת תביעות חסרות בסיס ואינה פוגעת בזכויות הגישה שלא לצורך. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות עורך דינו של המשיב.