בש"פ 345/89

תקציר

במקרה של ריבוי נאשמים שהואשמו בעבירות סמים, התייחס בית המשפט העליון לעקרון השוויון בהחלטות מעצר. המערערים טענו כי מעצרם עד תום משפטם היה מפלה, שכן נאשמים אחרים שהיו מעורבים באותו מקרה לא נעצרו. בית המשפט הדגיש כי גם לאחר התיקון לחוק סדר הדין הפלילי, המדגיש את חזקת החפות, מעצר לפני משפט צריך להתבצע רק אם לא ניתן להחליפו באמצעים חמורים פחות. עקרון השוויון מחייב כי אין להתייחס באופן שונה לעבריינים דומים במקרים דומים ללא סיבה מוצדקת. למרות אפליה פסולה, בית המשפט הכיר בכך שאם ביטחון הציבור יועמד בסכנה עקב שחרורו של עציר, ניתן יהיה להצדיק מעצר. במקרה זה שוחררו נאשמים 3 ו-4 בשל מעורבותם המינורית, ולנאשמים 6 לא היו די ראיות לכאורה. נאשם 1, לעומת זאת, למרות היותו דמות מרכזית במבצע הסחר בבני אדם, שוחרר בשל הסכם עם המשטרה ובעיות בריאותיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשך מעצרם של המערערים מהווה הפליה פסולה בהשוואה לנאשם 1, שכן תפקידם היה פחות משמעותי. לפיכך, היא הורתה על שחרורם בתנאים מסוימים, בהם מעצר בית, ערבויות כספיות, הגבלות תנועה ובדיקות משטרתיות שוטפות, תוך הדגשת החשיבות של תיקון היחס הבלתי שוויוני תוך שמירה על שלום הציבור.