עת"מ 53549-05-14

תקציר

העותרים והמשיב מנהלים מאבק משפטי ממושך, שנסוב סביב ניסיונותיה של המשיבה לגבות מהעותרים היטלי פיתוח, הנוגעים לתשתיות שנבנו לפני כשני עשורים. העותרים טענו כי דרישת המשיב אינה מוצדקת, תוך שימת דגש על מצבם הסוציו-אקונומי של תושבי השכונה ועל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מתביעת ההיטל הבלתי צפויה שנים לאחר הקמת התשתיות. עוד טענו כי השלטון המקומי הבטיח בעבר לממן את התשתיות. המשיבה, לעומת זאת, עמדה על סמכותה לגבות את ההיטלים, וטענה כי מימון חיצוני אינו שולל את זכותה לכך. בנוסף, ביקש המשיב לחייב את העותרים בהיטל תיעול, אשר לדעת העותרים אינו מוצדק. בית המשפט בחן את הטענות שהוצגו ומצא כי טענות העותרים בדבר מימון ממשלתי מלא לתשתיות לא הוכחו. עוד נקבע כי היטל התיעול נגבה כראוי בגין השטחים הנוספים ששימשו את העותרים ושולם ללא התנגדות שנים קודם לכן. יתר על כן, בית המשפט הכיר בכך שהעותרים אכן שילמו בעבר עבור פיתוח תשתיות, אך חלק על סמכותה של המשיבה לגבות תשלומים נוספים בגין סלילה. השאלה המכרעת הייתה האם המשיבה יכולה לדרוש היטלי פיתוח לאחר תקופה כה ממושכת ללא הודעה מוקדמת. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהלות המשיבה הייתה בלתי תקינה וחסרת שקיפות, נוכח הימנעותה מהמצאת מסמכים חיוניים והצדקות לעיכוב הגבייה. הודגש כי חובת המשיב לנהוג בהגינות עלתה על זו של העותרים. משכך, פסק בית המשפט לטובת העותרים, קיבל את עתירתם ומנע מהמשיבה לגבות את היטל הסלילה, בשל השיהוי המופרז, שגרם לעותרים מצוקה בלתי סבירה. כמו כן חויב המשיב לשלם לכל עותר הוצאות בסך 5,000 ₪.