ת"פ 23438-02-25

תקציר

## ניתוח משפטי: גזר דין בעניין ת"פ 23438-02-25 מדינת ישראל נ' כהן ואח' **הקדמה:** פסק דין זה עוסק בהרשעתו של נאשם 1 בעבירת נשיאת נשק שלא כדין (בצוותא), לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לאחר הגעה להסדר טיעון, במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן. גזר הדין מפרט את עובדות כתב האישום, את ממצאי תסקיר שירות המבחן, עדויות אופי, טיעוני הצדדים לעונש, דיון משפטי מעמיק והכרעת בית המשפט. **עובדות כתב האישום:** על פי כתב האישום, האירוע החל בעימות בין פקחי עירייה לבין ניסים עזרא (אביו של אושר, חברו של הנאשם), שחנה סחורה במקום אסור. בעקבות סירובו של ניסים לפנות את הסחורה ולהזדהות, הוזמנה משטרה והוא עוכב. בשעות הצהריים, הנאשמים ואושר הגיעו לשוק, הציבו סחורה במקום אסור, ולאחר מכן התעמתו עם הפקחים. בשעות הערב, הנאשמים נשאו אקדח 9 מ"מ, הגיעו באמצעות קורקינט למשרד הפיקוח העירוני וירו שלושה קליעים לעבר דלתו. **ניתוח משפטי ופסיקה:** **1. סוגיית החריגה ממתחם הענישה (סעיף 40ד לחוק העונשין):** לב המחלוקת ומוקד הדיון המשפטי בפסק דין זה הוא שאלת החריגה ממתחם הענישה ההולם, כפי שנקבע על פי סעיף 40ד לחוק העונשין. בית המשפט מצא כי על אף שמתחם הענישה הראוי לעבירות מסוג זה נע בין 30 ל-50 חודשי מאסר בפועל, קיימות נסיבות חריגות המצדיקות חריגה לקולא, מתוך שיקולי שיקום. * **הערכים המוגנים שנפגעו:** בית המשפט זיהה פגיעה במספר ערכים מוגנים: * **שלום הציבור וביטחונו:** שימוש בנשק חם, גם אם לא גרם לנפגעים בנפש, מעלה סיכון משמעותי. * **הסדר הציבורי ושלטון החוק:** הירי לעבר מוסד ציבורי מהווה פגיעה ישירה בסמכות המדינה ובשלטון החוק, וניסיון להרתיע עובדי ציבור. * **חוסן מוסדות השלטון:** פגיעה במשרדי הפיקוח העירוני על ידי ירי נתפסת כפגיעה במוסד ציבורי. * **הזכות לקניין:** נגרם נזק לרכוש – דלת המשרד. * **מידת הפגיעה:** בית המשפט קבע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא "דואלית". הפגיעה בערכים הנורמטיביים-שלטוניים (שלטון החוק, הסדר הציבורי) הוערכה כגבוהה, בעוד שהפגיעה בערך של שלמות הגוף וחיי אדם הוערכה כנמוכה-בינונית, בשל כך שהירי כוון למבנה סגור וריק בשעת לילה מאוחרת. * **מידת האשם (סעיף 40ט לחוק העונשין):** בית המשפט העריך את מידת אשמו של הנאשם כ"בינונית-גבוהה". זאת, בשל התכנון המקדים (מספר שעות לאחר העימות, הצטיידות בנשק), נשיאת הנשק בצוותא, והמניע של "נקמה" או "הרתעה" כלפי רשויות החוק. עם זאת, הובאה בחשבון העובדה שהירי כוון למבנה ריק, מה שהוריד מעט את רף האשם. * **מדיניות הענישה:** ניתוח הפסיקה מלמד על מגמה ברורה של החמרה בענישה בעבירות נשק הכוללות ירי בפועל. בית המשפט התייחס לפסקי דין עדכניים (ג'עברי, חסארמה), אשר מצביעים על עלייה ברף הענישה, כאשר במקרים של ירי בפועל, במיוחד על רקע סכסוך, המתחמים יכולים לנוע בין 45 ל-55 חודשי מאסר בפועל. עם זאת, בשל נסיבות המקרה (ירי למבנה ריק, גיל צעיר), בית המשפט קבע מתחם של 30 עד 50 חודשי מאסר בפועל, תוך שאימץ את הרף התחתון שאליו עתרה התביעה. **2. שיקולי שיקום וחריגה ממתחם הענישה (סעיף 40ד):** הנקודה המרכזית שהובילה לחריגה ממתחם הענישה היא **שיקום הנאשם**. בית המשפט השתכנע כי הנאשם עבר תהליך שיקומי משמעותי, אשר הוכח "בשטח", ובפרט דרך שירותו הצבאי. * **תסקיר שירות המבחן:** התסקירים ציירו תמונה חיובית של הנאשם, שהפגין התמדה בקבוצה טיפולית, לקח אחריות, והראה מוטיבציה גבוהה לשירות הצבאי. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון נמוך להישנות עבירות אלימות והמליץ על המשך שירותו הצבאי כגורם שיקומי מרכזי. * **עדי אופי:** עדות מפקדי הנאשם בצבא (איתמר חן ועילאי דיין) היוו משקל משמעותי. הם תיארו אותו כחייל מצטיין, אמין, חיוני למאמץ המלחמתי, אשר עבר תהליך של התבגרות משמעותית. דבריהם הדגישו את חזרתו של הנאשם למסגרת הצבאית לאחר האירוע, ואת האמון הרב שניתן בו, אף להפקיד בידיו נשק. * **תרומה למדינה:** בית המשפט הדגיש את תרומתו של הנאשם למדינה, הן כלוחם בעזה ובלבנון, והן כמפקד פלוגה (קשר מ"פ). עצם חזרתו לשירות קרבי, ולאחר מכן אף קבלת דרגות פיקוד, מהווה הוכחה חותכת לשיקומו. * **הבחנה מהשותף (קטין):** בית המשפט הבחין באופן מובהק בין הנאשם לבין שותפו לעבירה (קטין), שנדון למאסר בפועל. בעוד שהשותף הפגין כישלון שיקומי, חוסר שיתוף פעולה ודפוסי התנהגות עברייניים, הנאשם הראה שיקום מוכח, לקיחת אחריות מלאה, ושילוב מוצלח במסגרת צבאית נוקשה. * **השפעת המעצר והאיזוק:** תקופות המעצר (מאסר בכלא ואיזוק אלקטרוני) נחשבו כחלק מהעונש, ומהוות משקל עונשי ממשי, שדי בו, בשילוב שאר השיקולים, להשגת הרתעה אישית. **3. סנקציות העונש:** לאור האמור לעיל, בית המשפט הטיל על הנאשם את העונשים הבאים: * **מאסר על תנאי:** 9 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. * **קנס כספי:** 2,500 ₪, המחולק ל-5 תשלומים. * **פיצוי:** 2,500 ₪ לעיריית תל אביב, המחולק ל-5 תשלומים. * **צו מבחן:** למשך 12 חודשים, לצורך מעקב אחר תפקודו. * **שירות לטובת הציבור (של"צ):** 250 שעות, תוך הדגשת הערך השיקומי של עבודה זו. **לסיכום:** פסק דין זה מהווה דוגמה מרתקת לאופן שבו בית המשפט מאזן בין עקרון הגמול וההרתעה לבין שיקולי שיקום. על אף חומרת העבירה, בית המשפט הגיע למסקנה כי במקרה זה, האינטרס הציבורי אינו מתמצה בהרתעה דרך כליאה, אלא גם בתמיכה ובטיפוח תהליכי שיקום מוכחים, במיוחד כאשר מדובר בצעיר התורם באופן משמעותי לחברה ולביטחון המדינה. ההחלטה להשית עונש של"צ, צו מבחן ומאסר על תנאי, במקום מאסר בפועל, משקפת את ההכרה בפוטנציאל השיקומי של הנאשם ואת ההעדפה של המשך שירותו הצבאי כאפיק מרכזי למימושו.