ע"פ 4721/99
פסק-דין עליון
תקציר
המערער הואשם בעבירות מין בילדה בת שש ובבתו החורגת, המתלוננת. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו באישומים הקשורים למתלוננת אך זיכה אותו מהאישומים הקשורים לנערה, מחוסר ראיות תומכות. הן המערער והן התביעה ערערו. בית המשפט העליון קבע כי איחור בתלונתה של המתלוננת ואי ידיעת בני משפחתה את העבירות אינם שוללים את מהימנות עדותה, נוכח העלמת העדות האופיינית בקרב נפגעי עבירות מין, במיוחד בתיקי גילוי עריות. בית המשפט מצא גם ראיות אובייקטיביות התומכות בעדותו של המתלונן ודחה את ערעורו של המערער על הרשעתו. באשר לערעור המדינה, קבע בית המשפט כי עדותה של הנערה זקוקה לסיוע משמעותי, שיכול להינתן באמצעות "הודאה זרה" – ראיה שאינה קשורה לעבירה אך סותרת את דברי המערער. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את עדותה של המתלוננת כראיה תומכת, שכן היא הצביעה על דפוס התנהגות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הרשעתו של המערער בכל האישומים הייתה כדין, דחה את שני הערעורים ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. השופטת דורנר הדגישה את חומרת פשעיו של המערער ואת הצורך בהרתעה, תוך שהיא מציינת גם את הנזק הבלתי הפיך שנגרם למתלונן.
ע"פ 4721/99 פלוני נ' מדינת ישראל, עליון (3.10.1999)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.