ע"א 9715/03

תקציר

מספר חברות נטלו הלוואות זו מזו, לרבות חברה פרטית בבעלות המערערת 1, אשר הלוותה אף היא כספים מחברה זרה. כל החברות המעורבות הפכו בסופו של דבר לחדלות פירעון והפסיקו את פעילותן. השאלה הייתה האם מחילת החוב הנובעת מנסיבות אלה צריכה להיחשב כהכנסה חייבת במס. בית המשפט מצא כי הנסיבות מצביעות על מחילת חוב הדדית. הן החברות המשפחתיות והן החברה הפרטית היו חדלות פירעון והפסיקו את פעילותן, מה שמעיד על מצב חמור עם סיכויי התאוששות קלושים. בנוסף, חלפו שנים ללא פירעון או דרישות פירעון, ולא הייתה צפי לפירעון עתידי. גם חובותיה של החברה הפרטית לחברה הזרה נמחלו, שכן האחרונה הפסיקה לתבוע פירעון ואף מחקה את החברה מרישומיה. בית המשפט קבע כי בנסיבות מיוחדות אלה, מחילת החוב מהווה הכנסה חייבת לפי הדין הרלוונטי. יתר על כן, המחילה הוסקה מהתנהלות הצדדים, דבר המקשה על קביעת מועד ספציפי להתרחשותה; בית המשפט קיבל את שנת 1997 כמועד המחילה, שהיה במסגרת הזמן הקבועה בחוק להוצאת שומת מס. לבסוף, קבע בית המשפט כי טענות המערערים בדבר הזכות להסדר טיעון ויחס מבחין חסרות שחר. משכך, נדחה הערעור על שומת המס, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב.