תו"ב 50951-07-22

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של גזר הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של גזר הדין בעניין אדל תמרי אלפרון** **מבוא** גזר הדין ניתן על ידי כבוד השופטת שלי קוטין בבית המשפט השלום לתכנון ובנייה, במסגרת תיק בו הנאשמת, אדל תמרי אלפרון, הורשעה על פי הודאתה בעבירה של בנייה אסורה, בהתאם לסעיף 243(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1961 (להלן: "החוק"). ההרשעה התרחשה במסגרת הליך גישור, כאשר הסכם הפשרה בין הצדדים כלל הוראת הריסה של הגדר שהוקמה, וקנס כספי שייקבע על ידי בית המשפט. **עובדות המקרה** על פי כתב האישום המתוקן, הנאשמת בנתה, בין מאי 2020 ליוני 2021, ברחוב לבנון חיים 57 וברחוב ברודי חיים 3 בתל אביב-יפו, גדר קלה מחומרים שונים, בגובה של כ-2.0 מ' ובאורך של כ-9.0 מ', בשטח החצר המשותפת ובחזית הדרומית של בניין מגורים. **הליך הגישור והסכם הפשרה** הצדדים בחרו בהליך גישור, במסגרתו הגיעה הנאשמת להודאה בכתב אישום מתוקן. הסכם הפשרה, שאושר על ידי בית המשפט, כלל שני מרכיבים עיקריים: 1. **הריסה:** הוראה על הריסת הגדר תוך 6 חודשים ממועד מתן גזר הדין. 2. **קנס:** הטלת קנס כספי שגובהו יקבע על ידי בית המשפט. **טיעוני הצדדים לעונש** * **המאשימה (הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב):** * הדגישה את הערכים שנפגעו, כאשר מחד גיסא מדובר בבנייה "פעוטה", אך מאידך גיסא, מדובר בבנייה שלא ניתן לקבל עבורה היתר. * צוינה העובדה כי זו הפעם השלישית בה הדיון בעניין הגדר חוזר לדיון, שכן בעבר הוצאו שני צווי הריסה מנהליים, שבוצעו, אך הגדר הוקמה מחדש. * על כן, עתרה המאשימה לקביעת מתחם עונש הולם שבין 15,000 ₪ ל-25,000 ₪, והטלת התחייבות להימנע מביצוע עבירה בסך כפל הקנס למשך שנתיים, ובנוסף התחייבות כספית ואגרות. * **הנאשמת (באמצעות ב"כ):** * הדגישה כי כתב האישום תוקן לקולא כתוצאה מהליך הגישור. * תוארה הגדר כ"גדר קלה מבמבוק" בגובה 2 מטרים ואורך 9 מטרים. * הוסברה הבנייה החוזרת ונשנית כנובעת מנסיבות אישיות קשות: * פגיעה אישית ומשפחתית בפיגוע במלון פארק בנתניה, שבעקבותיו הנאשמת וילדיה מתמודדים עם השלכות נפשיות. * "שיוכה המשפחתי" של הנאשמת (המונח אינו מפורט אך מרמז על קשרים). * הגדר העניקה לה תחושת ביטחון ומוגנות. * צוינו פרטים אישיים וכלכליים: בת 58, גרושה, פקידה, משתכרת 7,500 ₪, מה שמקשה על ניהול כלכלת הבית. הוגשו מסמכים התומכים במצבה הכלכלי והנפשי. * עתרה לקביעת מתחם עונש קנס שבין 2,000 ₪ ל-5,000 ₪, ומיקום הנאשמת ברף הנמוך של המתחם, הימנעות מאגרות, והשארת גובה ההתחייבות לשיקול דעת בית המשפט. **דיון והכרעה - קביעת מתחם העונש ההולם** כבוד השופטת קוטין ביצעה ניתוח מעמיק של קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, תוך התייחסות למספר עקרונות מרכזיים: * **ערכים מוגנים:** ניתוח זה מתבסס על הערכים המוגנים שבבסיס העבירה (שלטון החוק, סדר ציבורי, בטיחות, איכות חיים, שמירת הסביבה), מידת הפגיעה בהם, נסיבות הביצוע ומדיניות הענישה. * **עיקרון ההלימה:** נקבע כי העיקרון המנחה הוא ההלימה בין חומרת העבירה ומידת האשמה לבין סוג ומידת העונש (סעיף 40ב לחוק). * **חומרת עבירות תכנון ובנייה:** בית המשפט הזכיר את הפסיקה המחמירה בנוגע לעבירות תכנון ובנייה, אשר הוגדרו כ"מכת מדינה", וצורך בענישה מרתיעה שתהפוך את ביצוען לבלתי כדאי כלכלית. הובאו דוגמאות לפסיקות עליונות בנושא (רע"פ 4007/14, רע"פ 4357/01, רע"פ 6665/05). * **מידת הפגיעה הספציפית במקרה זה:** * **מחד:** מדובר בבנייה בהיקף קטן יחסית, הן מבחינת מהותה והן מבחינת משכה. * **מאידך:** הגדר נבנתה מחדש פעמיים לאחר הוצאת צווי הריסה. * **מסקנה:** נקבע כי עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים בנסיבות המקרה היא **בינונית-נמוכה**. * **מדיניות הענישה הנוהגת:** נבחנו שני מקרים דומים: * **תו"ב 28882-08-16 (דימונה):** גדר בשטח 33 מ"ר, קנס 3,000 ₪, התחייבות 6,000 ₪ וצו הריסה. * **תו"ב 42668-08-18 (ת"א):** גדר באורך 37.4 מ', מתחם עונש 2,000-7,000 ₪, קנס 3,500 ₪ לכל נאשם, התחייבות 20,000 ₪ וצו הריסה. * **קביעת מתחם עונש הולם:** בהתבסס על כל האמור, קבע בית המשפט מתחם עונש הולם הכולל: * **קנס:** בין 4,000 ₪ ל-8,000 ₪. * **התחייבות:** להימנע מביצוע עבירה. * **צו הריסה:** והתאמה להיתר. **גזירת העונש** בגזירת העונש בתוך המתחם שנקבע, התחשב בית המשפט בנסיבות הבאות: * **הודאה לאחר גישור:** הנאשמת הודתה לאחר הליך גישור בכתב אישום שתוקן לקולא. * **נסיבות אישיות וכלכליות:** הובאו בחשבון הנסיבות האישיות והכלכליות של הנאשמת, כפי שהוצגו והוכחו. * **מיקום בתוך המתחם:** לאור התחשבות זו, ובפרט העובדה שהנאשמת נלקחה בחשבון כמי שמצויה בחלקו התחתון של המתחם, הוטלו עליה העונשים הבאים: 1. **קנס:** 4,000 ₪, שישולם ב-10 תשלומים חודשיים, החל מ-1.5.24. 2. **התחייבות כספית:** 8,000 ₪ להימנעות מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק, למשך שנתיים (החל מ-4.9.24), שתחתם תוך 7 ימים. 3. **צו הריסה:** הנאשמת מצווה להרוס את הבנייה הבלתי חוקית עד ליום 4.9.24. הצו יירשם בלשכת רישום המקרקעין. **עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **הליך גישור והסכם פשרה:** גזר הדין מדגים את השימוש הנרחב בהליך הגישור ככלי יעיל לסיום הליכים פליליים, במיוחד בעבירות תכנון ובנייה. הסכם הפשרה, הכולל הן הוראת הריסה והן קנס, משקף איזון בין הצורך להשיב את המצב לקדמותו (הריסה) לבין הטלת סנקציה כספית, תוך התחשבות בנסיבות הצדדים. 2. **מדיניות ענישה מרתיעה מול נסיבות אישיות:** בולט המתח בין מדיניות הענישה המחמירה המיושמת בעבירות תכנון ובנייה, כ"מכת מדינה", לבין הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות והכלכליות הקשות של הנאשם. בית המשפט הצליח למצוא איזון זה על ידי קביעת מתחם עונש הולם רחב יחסית (4,000-8,000 ₪ קנס), ומיקומו של הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, תוך התחשבות ספציפית במצבה. 3. **חשיבות ההיסטוריה של העבירה:** בית המשפט התחשב באופן משמעותי בהיסטוריה של עבירת הבנייה החוזרת ונשנית (פעמיים צו הריסה מנהלי שבוצעו אך הבנייה הוקמה מחדש). עובדה זו, למרות שמדובר בבנייה "פעוטה", הקפיצה את מתחם העונש ההולם לרף גבוה יחסית, כפי שהודגם בפסיקות דומות. זהו ביטוי לעיקרון שאי-ציות חוזר ונשנה להוראות החוק, גם בהיקפים קטנים, מחייב התייחסות מחמירה יותר. 4. **איזון בין מטרת ההרתעה למטרת השיקום/התחשבות:** למרות הדגש על הרתעה, בית המשפט הפגין גמישות והתחשבות בנסיבות המיוחדות של הנאשמת, ובפרט מצבה הנפשי והכלכלי, הנגזר מחומרת אירועי עבר. ההכרה ב"תחושת הביטחון והמוגנות" שהגדר העניקה לה, אף שהיא מהווה עבירה, משקפת ניסיון להבין את המוטיבציה מאחורי המעשה, אך מבלי לגרוע מהחובה לציית לחוק. 5. **קביעת מתחם עונש הולם כמנגנון שיקול דעת:** הליך קביעת מתחם העונש ההולם, כפי שפורט בסעיפים 6-10, הוא כלי חיוני המאפשר לבית המשפט להשיט עונש הולם, תוך התבססות על עקרונות משפטיים, מדיניות ענישה, והערכת חומרת המעשה בנסיבותיו הספציפיות. **סיכום** גזר הדין בעניין אדל תמרי אלפרון מהווה דוגמה לאופן בו מערכת המשפט מנסה לאזן בין הצורך באכיפת חוקי תכנון ובנייה מחמירה, המכוונת להרתעה ולשמירה על הסדר הציבורי, לבין ההתחשבות בנסיבות אישיות, כלכליות ונפשיות מורכבות של הנאשם. הליך הגישור, קביעת מתחם עונש הולם, והתחשבות מפורטת בנסיבות, אפשרו להגיע להכרעה המנסה להשיג את מטרות הענישה, תוך רגישות למצבה הייחודי של הנאשמת. הדגש על היסטוריית העבירה החוזרת ונשנית מחזק את האכיפה, בעוד שהקנס הנמוך יחסית והתחשבות בנסיבות האישיות מבטאים את המורכבות של יישום העקרונות הללו.