ת"א 207/06

תקציר

להלן תמצית פסק הדין בתביעה להחזר תגמולים ששילם המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) לנפגע תאונת דרכים. התביעה, בסך 519,089 ₪ נכון לינואר 2005, מופנית כלפי הנתבעים, המחויבים לשפות את המל"ל על פי הסכם בין הצדדים. הנתבעים טוענים כי הם אחראים אך ורק לנכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה, ועל המל"ל להוכיח אילו נכויות נבעו ממנה. בית המשפט קיבל טענה זו והציע כי רק 20% נכות עקב פגיעה בגב התחתון ו-5% נכות קרסול קשורים לתאונה. הצדדים הסכימו על נקודה זו. נקודת המחלוקת העיקרית היא שיטת חישוב סכום השיפוי, כאשר המל"ל דורש ריבית חוזית מהדרישה הראשונה ועד התשלום בפועל, בנוסף לשכר טרחת עורך דין. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי אחריותם מוגבלת לנכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה וכי קיימת מחלוקת פרשנית כנה באשר לאופן החישוב, המצדיקה חריגה משיעור הריבית הקבוע בהסכם. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התנהגותם הייתה סבירה ובתום לב. הם ניסו לשלם סכומים שאינם שנויים במחלוקת באופן מיידי ודרישת המל"ל כללה נכויות שאינן קשורות לתאונה. יתר על כן, הייתה מחלוקת פרשנית מהותית בנוגע לשיטות החישוב, שפתרונה דרש הדרכה של ערכאות גבוהות יותר. לפיכך, החליט בית המשפט שלא להעניק ריבית חוזית למל"ל. במקום זאת, ישלמו הנתבעים 8,000 ₪ כשכר טרחת עורך דין, בהתחשב באופי המופרז של התביעה הראשונית של המל"ל, העבודה שהשקיעה הנתבעת וסכום הפשרה בסופו של דבר. פסק דין זה יימסר לשני הצדדים, רצוי בהעדרם.