ת"א 4759-02-09

תקציר

הנתבעים ביקשו לבטל פסק דין קודם שדחה תביעה בהסכמת שני הצדדים, בטענה שהסכמתם אינה אמיתית או חופשית. לטענתם, או שבית המשפט הפעיל עליהם לחץ פסול או שמצבם הבריאותי באותה עת השפיע על הסכמתם. עם זאת, השופט קבע כי יש להגיש את הבקשה כתביעה נפרדת ולא כבקשה לביטול פסק הדין. עם זאת, השופט בחן לגופה של הבקשה ומצא כי טענות הנתבעים חסרות תוכן. השופטת לא סברה שהנתבעים היו חסרי יכולת או חסרי הבנה כאשר הסכימו להסכם הפשרה. יתר על כן, השופט ציין כי הנאשמים מיוצגים על ידי עורך דין, שלא היה מסכים אם היה להם ספק לגבי יכולותיהם של לקוחותיהם. עוד ציינה השופטת כי לנתבעים היסטוריה של חזרה בהם מהבנות, דבר המצדיק את הזהירות שגילה בית המשפט טרם גיבוש ההסדר. באשר לאפשרות להשיב את המצב לקדמותו, קבע השופט כי הדבר אינו מעשי, שכן לנתבעים לא הייתה הגנה ממשית מפני פינוי, וההתדיינות תקבע רק פיצוי כספי נוסף. לבסוף, השופט הורה על פינוי הנכס עד למועד נקוב וציין כי התובע יכול לבקש להפקיד את הסכומים הנקובים בפסק הדין בקופת בית המשפט אם הנתבעים יסרבו לקבלם. השופטת בחרה שלא להטיל על הנתבעים הוצאות משמעותיות מסיבות מעשיות, אך ביטלה החלטה קודמת שחייבה את התובע לשלם את הוצאות הנתבעים.