ת"א 2637-03-16

תקציר

פסק הדין מאשר הסכם פשרה בין קבוצת תובעים שהם בני משפחה המתגוררים במתחם נדל"ן בלוד, המנוהל על ידי רשות מקרקעי ישראל הנתבעת, לפינוי המבנים בהם הם מתגוררים שלא כדין, בתמורה לפיצוי כספי מרמ"י. נקודות המחלוקת העיקריות הן אי שליחת הודעת פינוי רשמית על ידי רמ"י, הימנעותם של התובעים מפינוי המקום וקביעת סכום הפיצוי שנקבע בהסכם. התובעים ביקשו לעדכן את סכום הפיצוי בשל העיכוב בביצוע ההסכם, וקשרו אותו לעליית מחירי הנדל"ן. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש להתאים את הפיצוי רק להפרשי ריבית והצמדה על פי הדין הישראלי, שכן ההסכם המקורי לא קבע כל הצמדה למחירי הנדל"ן. בנוסף, דחתה השופטת את תביעות התובעים לנזקים לא ממוניים, ולא מצאה כל ראיה לעוגמת נפש או לחוסר ודאות שנגרמו עקב עיכוב רמ"י. השופטת דחתה גם את בקשות התובעים לפיצוי בגין התייקרויות לכאורה בעלויות הבנייה ובהוצאות שנגרמו לשימור המבנים, מחוסר ראיות. זאת ועוד, בית המשפט לא התערב בהליך מקביל שיזמה רמ"י לפינוי התובעים מהמקרקעין, והדגיש כי יש להתייחס לעניין בהליך הנפרד. לבסוף, פסק הדין מחייב את רמ"י למסור לתובעים חלקת קרקע חלופית וקובע כי סכום הפיצוי, 200,000 דולר, יחושב על פי שער הדולר מנובמבר 2004, בתוספת ריבית והתאמות הצמדה. תביעת התובעים לפיצוי נוסף נדחתה, וכל צד נשא בהוצאות המשפט שלו.