ע"א 273/89

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב פרשנותם של סעיפי פטור מסוימים ממס בחוק מס מעסיקים תשל"ה-1975 והאם המערערת, המעסיקה מספר עובדים, פטורה מתשלום המס. שני הסעיפים המדוברים הם סעיף 2א(א)(1), הפוטר מפעלי תעשייה שעיקר עיסוקם הוא ייצור, כהגדרתו בחוק עידוד התעשייה (מסים), התשכ"ט-1969, וסעיף 2א(א)(5), הפוטר מעסיקים העוסקים בבנייה למגורים או בעבודות הכנה. המערערים טענו כי יש לפטור אותם מתשלום המס לפי אחד הסעיפים הללו, טענה עליה חולק פקיד השומה המשיב. התיק הגיע לבית המשפט המחוזי בנצרת, שצידד במשיב. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, בקובעו כי עיקר פעילותה של החברה הוא אכן ייצור ולכן נופל תחת הקטגוריה הפטורה ממס המוגדרת בסעיף 2א(א)(1). בהגיעו למסקנה זו, הרחיב בית המשפט את ההגדרה של פעילות ייצורית, וקבע כי מדובר בהפיכת חומר גלם מוחשי למוצר מוחשי אחר, ויש לקבוע זאת על ידי בחינת תהליך העבודה עצמו. בית המשפט שקל גם את אופי ומספר השלבים בתהליך הייצור, את המכונות בהן נעשה שימוש ואת הפעילות הכלכלית הכוללת של המפעל. השופטת ציינה כי פעילות המערערת של הפיכת גלילי ברזל לצורות יצוקות לצורכי בנייה מהווה פעילות ייצורית, ולמרות המיכון הפשוט והמיושן, יש לראות במפעל תעשייתי. באשר לסעיף השני, חלק בית המשפט על פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר וקבע כי סעיף 2א(א)(5) אינו מוגבל לעבודות המתבצעות באתר הבנייה עצמו. תחת זאת, קבע בית המשפט כי הסעיף פוטר את המעורבים באופן מהותי בתהליך הבנייה עצמו, שאינו כולל יצרני רכיבים המשמשים לבנייה. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור בקובעו כי המערערת פטורה מתשלום מס מעסיקים לפי סעיף 2א(א)(1) אך לא לפי סעיף 2א(א)(5). בשני המקרים חויב המשיב בהוצאות המערערת, בסך 7,500 ₪.